בש"פ 8699/03 אלקאדי ג'ומעה נ. מדינת ישראל

1.העורר עצור עד תום ההליכים בקשר להליך פלילי המתנהל נגדו בבית משפט השלום בבאר-שבע. הוא מואשם בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, חבלה במזיד ברכב והדחה בחקירה. בית משפט השלום הורה לעוצרו עד תום ההליכים ודחה מספר בקשות שהגיש לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי דחה ערר שהוגש על החלטותיו של בית משפט השלום. מכאן הערר הנוכחי.

2.הפרשה המתוארת בכתב האישום הינה פרשה של ניסיון לסחוט דמי חסות. העורר פנה מספר פעמים למתלונן בדרישות שונות, ולאחר מכן תקף העורר, יחד עם אחרים, את המתלונן וגרם לו לפגיעות גופניות שונות. בנוסף לכך, העורר ואותם תוקפים גרמו לנזק שהוערך בסכום של 154,000 ₪ למכוניתו של המתלונן. משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה, קיים צידוק ברור למעצר עד תום ההליכים בנסיבות המתוארות. זו עמדתי אף אם מתעלמים אנו מן העבירה של הדחה בחקירה.

3.הסניגור המלומד העלה טענות מטענות שונות והנני נדרש אך לאחת מהן. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בשאלת המעצר, ומשהוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים, קבע בית המשפט הנכבד כי ניתן יהיה לבקש עיון חוזר לאחר שהמתלונן ואדם נוסף יסיימו להעיד במשפט. הסניגור המלומד טוען, כי מאחר ואותם עדים העידו, חובה היה לשחרר את העורר. התשובה הפשוטה היא כי אמירתו של בית משפט השלום אינה חייבת להוביל לשחרורו של העורר עם תום עדותם של אותם עדים. הכוונה היתה, כי במסגרת בקשה לעיון חוזר יישקל נתון זה בדבר סיום העדות, כחלק מהשיקולים שבית המשפט נדרש אליהם בבקשה לעיון חוזר. בית המשפט דן במספר בקשות לעיון חוזר והחליט בסופו של יום להשאיר את העורר במעצר. עניין נוסף הוא תסקיר המעצר שהובא בפני בית משפט שלום. אף ששירות המבחן מצא, כי החלופות הינן ראויות, הרי לא ננקטה עמדה ביחס למסוכנות. לאור טיבן של העבירות, קרי סחיטה בכוח, סחיטה באיומים וחבלה ברכב שקשורה לנושא הסחיטה, לא מצאתי שיש מקום לקבל את הערר.

4. הערר נדחה.