בש"פ 8700/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.10.2009 (כב' השופט י' ענבר), בה דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום מיום 27.10.2009 (כב' סגן הנשיא י' שמעוני) להאריך את מעצר הימים של העורר בפעם השלישית.

1.

העורר נעצר ביום 20.10.2009 בחשד לחברות בהתאגדות בלתי חוקית. באותו היום הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בקשה להאריך את מעצרו של העורר בשמונה ימים. בהחלטתו מיום 20.10.2009 האריך בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) את מעצרו של העורר בחמישה ימים בלבד (עד ליום 25.10.2009) בציינו כי הבקשה התבססה על חומר מודיעיני ועל חשדות שטרם הוצגו לעורר. ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט השלום בירושלים התקבל בחלקו ובהחלטה מיום 21.10.2009 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ד' חשין) כי מעצרו של העורר יסתיים ביום 23.10.2009 ולא ביום 25.10.2009 כפי שקבע בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שהתשתית העובדתית למעצרו של העורר מבוססת על חומר מודיעיני ולא על חומר חקירה המהווה "חומר גלם" לראיות לכאורה וכן בכך שהעורר טרם נחקר פרונטאלית לגבי חשדות ספציפיים המיוחסים לו, להבדיל מחשדות כלליים אותם הכחיש בחקירתו. ביום 22.10.2009 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בקשה שנייה להאריך את מעצרו של העורר בשבעה ימים. בהחלטתו מיום 23.10.2009 האריך בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) את מעצרו של העורר בארבעה ימים (עד ליום 27.10.2009) והדגיש אף הוא כי הבקשה השנייה מתבססת רובה ככולה על חומר מודיעיני. ערר שהגיש העורר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, נדחה ביום 23.10.2009 (כב' השופט י' שפירא). ביום 27.10.2009 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים בקשה שלישית להאריך את מעצרו של העורר בשמונה ימים. בהחלטתו מיום 27.10.2009 האריך בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא י' שמעוני) את מעצרו של העורר בחמישה ימים נוספים (עד יום 1.11.2009), וציין, בין היתר, כי יש לאפשר למשיבה להמשיך ולבצע פעולות חקירה, נוכח הדיונים המשפטיים הרבים שהתקיימו בעניינו של העורר. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים על החלטה זו נדחה ובהחלטתו מיום 28.10.2009 (היא ההחלטה נשוא הערר שבפניי) הדגיש בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' ענבר) כי הוא אינו רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום אך ציין עם זאת, כפי שצויין על ידו גם בערר אחר המתנהל בעניינו של עצור נוסף באותה פרשה, כי ללא התפתחות של ממש בחקירה, לא יהיה מקום להארכת מעצרו של העורר פעם נוספת.

2.

בערר שבכאן טוען העורר, בדומה לטענות שהועלו בערר שהוגש בעניין העצור הנוסף, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלהתייחס לקביעתו של בית משפט השלום, לפיה ההליכים המשפטיים אותם נקט פוגעים בהתקדמות החקירה בעניינו. לטענת העורר יש לנקוט משנה זהירות מקום בו מדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר וכי למרות חלוף הזמן המשיבה אינה מתבססת על חומר חקירה "רגיל" אלא אך ורק על חומר מודיעיני. עוד טוען העורר כי מקביעתו של בית המשפט המחוזי עולה בבירור שכבר עתה אין הצדקה למעצר וכי בית המשפט התעלם מטענתו לפיה אין בפעולות החקירה המתוכננות כל פעולה שתקדם את החקירה. לבסוף טוען העורר כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו נשוא הערר שבכאן אלא הסתפק בקביעה שהמעצר מוצדק וכי הוא חושש שהחקירה נועדה לשבור את רוחו על מנת שיודה בדברים שלא עשה.

3.

עמדת המשיבה היא כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. המשיבה מציינת כי עיכובים שונים בחקירתו של העורר נגרמו כתוצאה מהדיונים הרבים שהתקיימו בעניינו בפני בתי המשפט השונים. לצד זאת מציינת המשיבה כי חרף אותם עיכובים חלה התקדמות בחקירה ויש להותיר את העורר במעצר על מנת לאפשר לגורמי החקירה למצותה. יצוין כי במהלך הדיון שהתנהל בפניי הוצגו דו"חות בדבר החקירה וחומר מודיעיני חסוי הנוגע לעורר.

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואף עיינתי בדו"חות החקירה ובחומר החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אכן, עיכובים בחקירתו של העורר הנובעים מן הצורך להביאו לבתי המשפט על מנת שיהיה נוכח בדיונים בעררים שהגיש על מעצרו, אינם מצדיקים כשלעצמם את הארכת המעצר. אך החומר שהוצג בפני מלמד כי גם בחקירתו של העורר, שעניינה שלוב בחקירתו של העצור הנוסף, חלה התקדמות מסויימת בחקירה, כי גורמי החקירה פועלים כנדרש לצורך קידומה וכי מתוכננות פעולות חקירה נוספות המצדיקות, בנסיבות העניין, את מעצרו של העורר לפרק הזמן שנקצב.

אשר על כן, הערר נדחה.