בש"פ 8700/11 מדינת ישראל נ. אליאל עזמה

1.

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), של משיבים 1-3 בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בת"פ 8437-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ביום 04.03.11 הוגש כתב אישום כנגד שלושת המשיבים כחלק מפרשייה גדולה שהוגשו בה אישומים נוספים. כתב האישום מייחס להם עבירות של סחר בסמים מסוכנים, קשירת קשר לפשע, החזקה שלא לשימוש עצמי ולמשיב 3 יוחסה בנוסף עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ובזמן פסילה. לאחר קיום דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם של כל אחד מהמשיבים, נקבע כי הוכחו ראיות לכאורה למסוכנותם, קמה עילת מעצר נוכח חומרת העבירות המיוחסות ועברם הפלילי של המשיבים, ולא הוצגו חלופות ראויות.

2.

בבקשה לפניי נטען כי המסוכנות של המשיבים לשלום הציבור נלמדת מן מעשיהם. באת כוח המדינה מכירה בכך שקצב שמיעת ההוכחות בתיק איטי מאוד, אך טוענת כי הייתה התקדמות מסוימת, ושמגעי הגישור נמצאים בישורת האחרונה. לשיטתה, עיקר העיכוב בהליך המשפטי במהלך תשעת חודשי המעצר נובע ממחדליהם של המשיבים. היא מפנה למספר רב של דחיות דיונים לבקשת באי כוח המשיבים, הן בהליכי המעצר עד תום ההליכים והן בהליכים בתיק העיקרי. מנגד, חולקים הסנגורים על טענת המדינה. לטענת באת כוח המשיב 2, התארכות ההליכים אינה מוטלת כולה על כתפי ההגנה, אלא נעוצה גם בעיכוב המדינה להוציא תעודת חיסיון ולהעביר את חומר החקירה לרשות המשיבים, בחילופי השופטים בתיק, ובהליכי הגישור אשר לא נשאו פירות. לעומת זאת, סנגורו של משיב 1 ציין כי הליך הגישור בעניינו מצוי בשלבים מתקדמים. לטענת בא כוחו של משיב 3, אשר נכנס לנעליו של עורך הדין שמונה מטעם הסנגוריה הציבורית רק בדיון זה, הדיונים בתיק עתידים להימשך זמן רב בשל מורכבותו. מסיבה זו ומאחר שחלקו של משיב 3 בפרשייה קטן יחסית, הוא מבקש לבחון חלופת מעצר. באי כוח משיבים 2 וְ 3 טוענים אף הם לחלופת מעצר.

3.

שני השיקולים שעומדים על המאזניים בבחינת הארכת מעצר לתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הינם מידת המסוכנות של נאשם וקצב התקדמות המשפט. העבירות המיוחסות למשיבים בענייננו הן מהחמורות שבספר החוקים – קשירת קשר לפשע של סחר בסמים, וקיימת עילה סטטוטורית להורות על מעצרם עד תום ההליכים בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. שיקול זה מעיד על מסוכונתם הפוטנציאלית של המשיבים ומטה את הכף לכיוון קבלת הבקשה. "כיוון שנאשם בעבירת סמים

חשוד בסטייה חמורה מן הנורמות המקובלות, וכיוון שנשקפת

ממנו סכנה גדולה, קשה להניח שהוא ראוי לאמון במידה שתצדיק את השחרור מן המעצר" (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל

נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, 169-170 (1995)).

לצד זאת, ישנה חובה לבדוק פרטנית את נסיבותיו של כל מקרה ונאשם. כאן, המשיבים עומדים לדין על עבירות שבוצעו במהלכה של פרשייה שהתקיימה בין החודשים יוני 2010 עד פברואר 2011, במסגרתה פעל סוכן משטרה חסוי. על פי הנטען והראיות שהוכחו לכאורה, קשר משיב 1 קשר לביצוע מספר עסקאות סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של כ- 100 גרם . ביום 4.11.10, משיב 1 שוחח עם הסוכן בעניין מקום ביצוע העסקה ומחיר הסם, וכן ביצע את העברת הסם. משיב 2 היה מעורב בעסקת סחר ביום 5.11.10 כאשר נפגש עם הסוכן, הציע למכור לו סם מסוג "אקסטזי" וקשר יחד עם משיב 1 קשר לבצע עסקת סחר בקוקאין עם הסוכן. עסקת סם זו מסוג קוקאין בכמות של כ- 200 גרם יצאה לפועל ביום 14.1.11. משיב 3 היה שותף לביצוע עסקת הסחר מיום 14.1.11 כאשר ביצע את העברת הסם בעצמו לידי סוכן המשטרה, וגם שימש כנהג אף שאין לו רישיון נהיגה והוא היה פסול מלהחזיק רישיון עד 2011 לפי קביעת בית המשפט לתעבורה. מן המתואר, עולה לכאורה מעורבותם הממשית של המשיבים בעולם המסחר בסמים, הן לפי סוג הסם והן לפי כמותו. המסוכנות רבה היא.

השיקול השני, עניינו מהלך ההתקדמות בתיק. קצב המשפט מחויב בבדיקה כפולה: חיצונית ופנימית. במבחן החיצוני, יש להסתכל על המצב האובייקטיבי של התנהלות המשפט. דהיינו, מורכבותו של התיק מבחינת שמיעת ההוכחות; כמה זמן עבר ממועד הגשת כתב האישום; באיזה שלב התיק מצוי והזמן הנדרש לסיימו; וכן מספר ומועדי הדיונים הקבועים ביומנו של בית המשפט. במבחן הפנימי, נתבונן על השפעתו של כל צד על התנהלות ההליכים ועל הגורמים לעיכוב בהתקדמות התיק. משקלו של כל מבחן משתנה על פי נסיבות המקרה. כאן, עולה מהחומר שלפניי כי

נקבעו בעתיד הקרוב מועדי תזכורת. הבחינה הפנימית מלמדת כי במהלך תקופת תשעת החודשים של המעצר התקיימו מגעים בין בעלי הדין כדי להגיע להסדר שימנע התדיינות לפני בית המשפט. משיב 1 עודו מעוניין להמשיך בהליכי הגישור המתקדמים. לעומתו, משיב 2 מיצה את ניסיונות הגישור, אשר בשלהם התבקשו דחיות של דיונים רבים. סוגיית הייצוג של משיב 3 תרמה אף היא את תרומתה לקצב המשפט, והוסדרה אך בראשית הדיון שלפניי. מן המקובץ עולה כי אף שעיכוב המשפט כרוך גם בהגשה מאוחרת של תעודת חיסיון וחומר החקירה למשיבים, חלקם הארי של הדיונים נדחו מטעם המשיבים, בין היתר לצורך לימוד החומר על-ידי הסנגורים והסדרת ייצוגם.

4.

דין הבקשה להתקבל. יודגש כי יש לקבוע מספר דיונים לשמיעת הוכחות במהלך תקופת תשעים הימים, ואף לאחריה.