בש"פ 8705/08 פארס סלאמה אלחמאמדה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' אבידע ) מיום 22.9.2008 שבה נדחה ערר על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע מהתאריכים 27.7.2008 (כב' השופט ג' טהר לב) וה-26.8.2008 (כב' השופטת ד' בית-אור ) והוחלט על מעצרו של פארס אלחמאמדה (להלן: העורר ) עד לתום ההליכים נגדו.

כתב האישום

1.

כתב אישום בעניינו של העורר הוגש ביום 22.7.2008 לבית משפט השלום בבאר שבע. לפי המתואר בכתב האישום, במועד לא ידוע בין יום 18.7.2008 בשעה 23:00 ליום 19.7.2008 בשעה 8:00 גנב העורר את רכבה של רותי אלחדד (להלן: הרכב ) במצפה רמון. ביום 19.7.2008 סמוך לשעה 8:07 נהג העורר ברכב בכניסה לישוב שגב שלום. השוטר אלאטרש סימן לעורר לעצור את הרכב, אך העורר לא שעה להוראת השוטר והחל לנסוע לכיוון דימונה כאשר השוטר אלאטרש והשוטר פלג דולקים אחריו. כאשר הגיע העורר לבית העלמין של מושב נבטים, נטש את הרכב ונמלט מהמקום. העורר נעצר בקרבת מקום כשהוא מסתתר בין שיחי סברס. בגין מעשים אלו הואשם העורר בעבירה של גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון וללא תעודת ביטוח.

הליכי המעצר

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. את בקשתה נימקה המשיבה בהתקיימותן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובהן הודעת העורר אשר מכחיש כל קשר לאירוע, הודעת בעלת הרכב שנגנב, דו"חות פעולה של שוטרים ומעתקי טביעות אצבעות של העורר שהועתקו מהרכב. המשיבה טענה כי מסוכנותו של העורר נלמדת מעברו הפלילי. לחובתו של העורר הרשעות בתחום הרכב כגון פריצה, גניבה וחבלה, וכן הרשעה בעבירה של החזקת סמים מסוכנים. כמו כן תלוי ועומד כנגד העורר מאסר על תנאי בן 6 חודשים אשר הוטל עליו ביום 23.1.2007 בבית משפט השלום בבאר שבע. העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר ארוך שהושת עליו בין היתר בגין עבירות של גניבת רכב ובעודו משוחרר ברישיון. לכך הוסיפה המשיבה כי לפי גרסת העורר הוא נטל סמים מסוג אקסטזי ומכאן כי נהג תחת השפעת סם. עוד הוסיפה המשיבה כי לאור היותה של גניבת הרכב מכת מדינה, יש להחמיר את הגישה כלפי מי שנאשם בעבירה מסוג זה גם ביחס למעצר עד תום ההליכים.

3.

ביום 27.7.2008 הורה השופט ג' טהר-לב על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. את החלטתו נימק השופט בכך שקיימות ראיות נסיבתיות רבות אשר מהוות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. ראיות אלו הן זיהוי הרכב הגנוב על ידי השוטרים, שהבחינו כי הנהג לבוש בחולצה לבנה, וכן המרדף שניהלו השוטרים אחרי הרכב ואשר לאורכו שמרו השוטרים על קשר עין עם הרכב הנמלט מלבד לשניות מספר בהן נכנס הרכב לואדי, ולאחריהן צפו השוטרים באדם לבוש בחולצה לבנה רץ לכיוון מתחם בתים. באזור לא היתה תנועת רכבים ומלבד העורר היו באזור רק שתי נשים מבוגרות. השוטרים רדפו אחר הנמלט אשר חצה גדר תיל ונכנס לתוך שיחי הסברס. לאחר שהשוטר פלג קרא לעורר לעצור, הוא התקרב לכיוון השוטרים ובטרם חצה את גדר התיל ראה השוטר פלג כי לעורר יש חתך בידו ועל חולצתו כתמי דם. העורר נתפס על ידי השוטרים במרחק של כ- 400 מטרים מן הרכב כשהוא מזיע ונראה לחוץ. על הכנף השמאלית של הרכב הגנוב נמצאו טביעות אצבעות שהתבררו כשייכות לעורר. ההסברים שסיפק העורר בקשר לחלק מן הראיות, נדחו על ידי השופט כבלתי מבוססים, ולכן קבע כי הצטרפותן של ראיות אלו יחד יוצרת תשתית לכאורית להרשעתו של העורר. עוד קבע השופט כי מעברו הפלילי של העורר עולה מסוכנות לביטחון הציבור ורכושו ולכן קיימת בעניינו עילת מעצר.

4.

המשך הדיון בעניין חלופת המעצר התקיים ביום 26.8.2008 בפני כב' השופטת ד' בית-אור לאחר שהוגש בעניין העורר תסקיר מעצר. הן בית המשפט והן שירות המבחן התרשמו באופן חיובי ביותר מן הערבים שהוצעו לפיקוח על העורר. יחד עם זאת, שירות המבחן ציין כי ישנו ספק לגבי יכולתו של העורר להתמיד לאורך זמן בשהותו בחלופה ולכן לא המליץ על שחרור העורר לחלופה המוצעת. לאור חוות הדעת של שירות המבחן ובהתחשב בכך שהעורר הפר בעבר הוראה חוקית וביצע את העבירה המיוחסת לו כאשר תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה קבעה השופטת כי אין לתת בעורר את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר.

5.

כנגד החלטה זו הוגש ערר ביום 1.9.2008 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 22.9.2008 נערך הדיון בערר בפני כב' השופטת ר' אבידע ובסופו נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום. השופטת קיבלה את טענתו של בא כוח העורר לפיה צריכה היתה המשיבה לתת הזדמנות לעורר לספק הסבר להימצאותן של טביעות האצבעות מחוץ לרכב. אולם השופטת קבעה כי אין בכך כדי לשלול כל משקל מהימצאות טביעות האצבעות שכן עד כה לא עשתה ההגנה כל ניסיון לתת לכך הסבר. טענה נוספת של בא כוח העורר היתה כי המשטרה היתה צריכה לשלוח לבדיקת D.N.A. כתמי דם שנמצאו על חלון הרכב כדי לברר האם מ דובר בדמו של העורר. השופטת דחתה את טענתו של העורר לפיה אי התאמה בין כתמי הדם לדמו של העורר היתה מוכיחה שהעורר אינו מעורב בגניבת הרכב ובשימוש בו, שכן לא מן הנמנע כי היו אחרים שהיו מעורבים בגניבת הרכב. עוד קבעה השופטת כי אובדן קשר העין בין השוטרים לרכב הנמלט לשניות ספורות לא מהווה נתק משמעותי בין העורר לאירוע, זאת בהתחשב בכך שלפי עדות השוטרים מ דובר באזור ריק מתנועת רכבים ומלבד העורר היו בו באותו הזמן רק שתי נשים מבוגרות. עוד טען בא כוח העורר כי לא נבדקו טענותיו שהוא מתגורר באזור בו נתפס וכן כי היה עימו אדם נוסף. בנוגע לכך הביעה השופטת עמדתה כי ראוי היה שטענות אלו ייבדקו, אולם אי בדיקתן אינה מהווה עילה לקבלת הערר. השופטת עמדה על כך שהעורר נתפס כשהוא מחוץ למתחם הבתים והסברסים, לאחר שרץ מכיוון הרכב הגנוב, טיפס מעל גדר התיל והסתתר מאחורי שיח הסברס ולכן אין זה רלבנטי האם הוא גר בקרבת מקום או לאו. לאור הדברים האלו, קבעה השופטת, כאמור, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. משכך, ולאור המלצת שירות המבחן באשר לחלופת המעצר, קבעה השופטת כי צדק בית משפט השלום כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

הערר הנוכחי

6.

על החלטה זו הוגש ביום 16.10.2008 הערר שבפני, שבו מבקש בא כוח העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בבקשתו מפרט בא כוח העורר שורה של מחדלי חקירה אשר לטענתו מפחיתים את משקלן של הראיות הקיימות כנגד העורר. במחדלים אלו מונה בא כוח העורר את היותו של החתך בידו של העורר בבחינת גלד בעת שנתפס, דבר המוכיח לטענתו כי החתך לא נגרם במועד המרדף אלא במועד מוקדם יותר ואת הטענות שהועלו בבית משפט השלום בעניין טביעות האצבעות, היעדר קשר העין בזמן המרדף, מגורי העורר בקרבת מקום התפיסה ואי השוואת דגימת הדם. לטענת בא כוח העורר, שגה בית המשפט קמא כאשר קיבל את טענותיו בקשר למחדלים אלו, אך לא נתן להן את המשקל המתאים. עוד טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט בכך שלא שקל חלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, אשר לטענתו מופיעה בתסקיר המעצר כאפשרות סבירה. לסיום טענותיו מציין בא כוח העורר כי משפטו של העורר טרם החל אף שהעורר עצור מזה חמישה חודשים ועלול להיווצר מצב שבו ישהה העורר במעצר תקופה העולה על העונש שיוטל עליו אם יורשע.

7.

עיינתי אף אני בתיק החקירה. נוכח סירוב המשטרה לערוך בדיקת D.N.A. הנחתי לצורך החלטה זו היא כי לו היתה נערכת בדיקה כזו היה נמצא כי הדם שברכב איננו דמו של העורר. על הרשויות להביא בחשבון כי זו עשויה להיות הנחת בית המשפט גם בדיון בתיק גופו, וקשה שלא לתהות מדוע לוקחת המדינה סיכון זה. עם זאת, וגם בהנחה האמורה תמימת דעים אני עם הערכאות שקדמו לי כי קיימות ראיות לכאורה. בעיקרן – עדויות השוטרים לגבי המרדף, שאינן נפגעות על ידי אובדן קשר עין קצר. עניין זה נותח בהרחבה בהחלטות הקודמות ואין צורך להרחיב.

8.

שקלתי אם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לנוכח העובדה שהעבירה בוצעה (לכאורה) כשהעורר משוחרר ברשיון הגעתי למסקנה שלילית. ועם זאת, מצב הדברים הוא כי לא נקבעו דיונים למשפט. עניין זה עשוי להיות בעתיד, ואם לא יבוא במהרה על תיקונו, עילה לבקשה לעיון חוזר.

9.

הערר נדחה.