בש"פ 8710/06 גיא פדלון נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא י' כהן ) מיום 21.9.06 בב"ש 2767/06, בגדרה הורה בית המשפט על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 1121/06.

ב.כנגד העורר הוגש ביום 20.9.06 כתב אישום בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977. כנטען בעת ששהה העורר במספרתו, הגיע למקום ליאור פלח (להלן: ליאור ) בקשר להזמנת עבודה. במהלך הדברים פרץ ויכוח בין העורר לליאור ביחס לעבודה שבוצעה ומחירה. חברו של ליאור, שמעון לוי (להלן: שמעון ), שנכח במקום, הצטרף לויכוח. לנוכח איומיו של ליאור והצטרפותו של שמעון, ניסה העורר להתקשר למשטרה אך ליאור מנע זאת ממנו; הויכוח התדרדר לקטטה בין הנוכחים. במהלך הקטטה שבר ליאור חפצים וזרק על העורר חפצים שונים. בשלב מסוים, לפי כתב האישום, נטל העורר – כנטען – מספריים שהיו במקום, דקר את ליאור וגרם לו לחבלה חמורה. כתוצאה מההתקוטטות נגרמו לעורר נפיחות קלה בראשו וכן פצע שטחי בגפיים. גם שמעון נפצע במהלך ההתקוטטות. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. הדבר נומק במסוכנותו של העורר על-פי העבירה המיוחסת לו.

ג.ביום 27.9.06 החליט בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' כהן ) על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי "עוצמת הראיות הלכאוריות הקיימות בתיק החקירה אינה מקיימת את דרישת סעיף 21(א) לחוק (חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 – א"ר) במידה הדרושה... עוצמת הראיות נבחנת על רקע הנסיבות וכאן, לא די בהן כפי חומר החקירה שהונח בפני". בנוסף שקל בית המשפט את העובדה שהעורר נעדר כל עבר פלילי, בעוד שלחובתו של הנאשם הנוסף בפרשה - ליאור, אשר שוחרר למעצר בית, עבירות קודמות. נקבע כי "בנסיבות משקלן החסר של הראיות, בעוצמתן ודרגתן, והעדרו של כל עבר פלילי...", יש מקום לחלופה.

ד.(1) בערר נטען כי לא היה מקום למעצר בית מלא; לשיטת העורר, לא הוא דקר את ליאור, החבלה נגרמה במהלך ההתקוטטות - גירסה הנתמכת, לטענתו, על-ידי עדות ראיה. בנוסף, לטענת העורר, אין בראיות הרפואיות שהומצאו לבית המשפט הוכחה כי חבלתו של ליאור נגרמה על ידי שימוש במספריים. העורר אינו מכחיש את מעורבותו בקטטה, אך רואה את פעולותיו במסגרת הגנה עצמית. לסיכום, מביע העורר את תהיותיו לגבי שחרורו של ליאור למעצר בית בתנאים מגבילים פחותים, על אף עברו הפלילי. בקשתו של העורר בערר היא לאפשר לו לחזור לעבודה.

(2) בא-כוחו המלומד של העורר טען בדיון כי שולחו הוא קרבן, שעסקו נהרס ואיננו עובד; כי אמו של העורר מוגבלת בעבודתה בגללו; כי מששפך ליאור צנצנות ג'ל, אולי החליק עליהן ונפגע, לא מפעולת העורר; עוד טען כי המספריים אינם מוצג בתיק, וכי המדובר בהגנה עצמית, ולכן יש מקום לאפשר לעורר לעבוד בשעות היום, תוך מעצר בית בשעות הלילה.

(3) בא-כוח המדינה עידכן כי ליאור מצוי במעצר בית ברחובות, וטען כי על-פי הראיות יש מקום למעצר הבית של העורר, נוכח מבחן התוצאה, הפציעה. התיק קבוע ל-22.1.07.

ה.עיינתי בראיות, שאליהן נדרש בפרוטרוט בית המשפט המחוזי, ולא ראיתי מקום להתערב בממצאיו ובשיקול דעתו. לעת הזאת, נראה לי איפוא כי על העורר להישאר במעצר בית. דומני שהמועד האפשרי לשקול עיון חוזר יהיה לאחר עדות המתלונן בבית המשפט, מבלי לקבוע כמובן כל מסמרות.

לא אוכל, אפוא, להיעתר לערר.