בש"פ 8719/01 מדינת ישראל נ. ראיד אבו רומי

המשיב הובא לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים: החזקת סם שלא לצריכה עצמית, סחר בסם ושימוש בו, וכן שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר.

תמציתן של העובדות היא, שבתאריך 20.10.01 נמצא המשיב מחזיק ב96- טבליות סם מסוכן מסוג אקסטזי וכאשר שוטרים ביקשו לעוצרו, הוא נמלט ונלכד לאחר מרדף. העוררת טענה כי המשיב סיפק לחבריו טבליות סם מסוג זה, וכן מכר לאחד מהם בשתי הזדמנויות קודמות, טבליות נוספות.

בית המשפט המחוזי, אליו הוגשה בקשתה של המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים, התרשם כי מדובר במעידה חד-פעמית, שגם היא לא נעשתה בתחכום רב. מכאן נבעה החלטתו של בית המשפט להסתפק בחלופת מעצר, ועל כך מלינה המדינה.

על פי הנטען בכתב האישום, התכוון המשיב להגיע למה שמכונה "מסיבת אסיד", והוא הקדים והצטייד בכמות גדולה של טבליות סם, ככל הנראה על מנת למכור אותן למשתתפים באותה מסיבה. אך בסופו של דבר הפצת הסם נמנעה, ולא משום חרטה שתקפה את המשיב, אלא עקב כך שהוא וחבריו לא הצליחו לאתר את המקום בו נערכה המסיבה. זאת ועוד, באישום השני של כתב האישום מצויה ראיה הסותרת הנחה נוספת של בית משפט קמא, בדבר היותה של המעידה חד-פעמית, הואיל ונטען שם כי המשיב מכר סמים גם בעבר, במקום עבודתו (מספרה) בטמרה.

אמרנו, וחזרנו ואמרנו, כי על מנת להילחם בנגע הסמים בדרך יעילה, יש צורך להכביד את היד על מבצעיהן של העבירות. ובאשר למקרה הנוכחי, לא מצאתי כי הוכחה עילה כלשהי אשר הצדיקה סטייה ממדיניות זו. מכאן החלטתי לקבל את הערר, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.