בש"פ 8746/05 פאיז שמארי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) מיום 12.9.2005, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע באשמת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסעת שוהה בלתי חוקי וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על פי המתואר בכתב האישום ביום 28.8.2005 נהג העורר ברכב ובו שישה אנשים, ביניהם תושב הרשות הפלשתינית יוסף קטינה, שאין בידו אישור כניסה לישראל. שוטרים שהבחינו בעורר קראו לו לעצור, אך העורר התעלם מהם והאיץ את רכבו במטרה להימלט מפני השוטרים. בבריחתו נסע העורר באמצע כביש דו סיטרי צר, ואילץ כלי רכב אחרים לסטות מנתיבם ולבלום על מנת שלא לפגוע בו. כעבור זמן מה עצר העורר את הרכב, והנוסעים ירדו ממנו וברחו. העורר המשיך בנסיעתו, אך באותו שלב נענה לשוטר שסימן לו לעצור ועצר את הרכב בצד הדרך.

2.במקביל להגשת כתב האישום ביום 2.9.2005, הוגשה בקשה למעצר של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בהחלטה מיום 8.9.2005 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה נגד העורר, וזאת בהסתמך על עדויותיהם של השוטרים שהיו מעורבים במרדף אחריו. בית המשפט קבע עוד כי ממהות האישומים המיוחסים לעורר נלמדת מסוכנותו, ועל כן קמה עילת מעצר נגדו. בהחלטה נוספת מיום 12.9.2005 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר – שהייה בבית אביו הקשיש בעיירה ח'ורה – אין בה כדי להשיג את מטרת המעצר, שכן המעשים המיוחסים לו מלמדים עליו כי הוא אינו נרתע מאימת אנשי החוק ויש חשש כי יהיה מוכן לבצע מעשי הימלטות בוטים מפניהם. על כן הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.מכאן הערר שבפני, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא הורה על קבלת תסקיר מעצר במקרה דנן. עוד טוען העורר כי אין מדובר בעבירות המקימות חובת מעצר חלוטה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. העורר מוסיף וטוען כי יש בידיו להציע חלופות מעצר נוספות וטובות יותר, ועל כן יש להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיזמין תסקיר מעצר, במסגרתו יבדקו מסוכנותו של העורר וכן חלופות המעצר הנוספות המוצעות.

המשיבה מנגד תומכת בהחלטת המעצר ועותרת לדחיית הערר.

4.דין הערר להתקבל. בית המשפט המחוזי בבאר שבע ואף בית משפט זה עמדו לא אחת על תופעה מסוכנת של מרדפים פרועים לה אנו עדים באזור הדרום בהם נאלצים אנשי החוק לדלוק אחר נהגים, צעירים בדרך כלל, בהימלטם בכלי רכב גנובים או לאחר ביצוע עבירת תנועה, תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וסיכון השוטרים הפועלים לאכיפת החוק (ראו: בש"פ 7625/04 זקות נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אלא שבצדק טוען העורר כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו והמקרה שלפנינו איננו תואם את קווי המתאר המאפיינים תופעה זו. מדובר בנהג אשר הסיע, לכאורה, שוהים בלתי חוקיים לעבודתם וסייע להם להימלט בכך שעצר את הרכב ואיפשר להם לרדת בטרם עצר בשנית את הרכב מיוזמתו על פי הוראת השוטר שלה נענה. בנסיבות אלה, ואף כי החלופה הראשונה שהוצעה לא נמצאה ראויה, נראה כי אין מדובר בהתנהגות המצביעה על מסוכנות כה מופלגת עד כי לא תסכון כל חלופה. לפיכך מן הראוי להוסיף ולבחון את החלופות האחרות שיש באמתחתו של העורר, שמא ניתן יהיה לאמץ אחת מהן ולהשיג את מטרת המעצר בדרך זו. אני מורה, אפוא, על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שיוסיף ויבחן את החלופות האחרות שברצון העורר להציע וכן על מנת שישקול קבלת תסקיר מעצר לצורך כך, ככל שיראה זאת לנכון.