בש"פ 8746/07 אנס געבאס נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' קרא) מיום 08.10.2007 בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 20, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הסעה שלא כדין ונהיגה בזמן פסילה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 26.9.2007 בשעה 11:30 או בסמוך לכך, במהלך תקופת פסילת רישיון נהיגתו, נהג העורר ברכב בכביש מספר 443 מכיוון צפון לכיוון דרום כאשר הוא מסיע 19 נוסעים תושבי השטחים אשר שהו בישראל שלא כדין. בשלב מסוים הבחינה ניידת משטרה ברכבו של העורר והחלה לנסוע אחריו. העורר מצידו המשיך בנסיעתו ולפתע פנה לכיוון מערב לכביש מספר 443. או אז, הורתה ניידת המשטרה לעורר באמצעות מערכת הכריזה לעצור בצד הדרך, אולם העורר התעלם מקריאותיה והמשיך בנסיעתו. ניידת המשטרה המשיכה בנסיעה במקביל לרכבו של העורר והורתה לו לעצור בשנית, אך העורר לא נשמע להוראותיה, האט, פנה לכיוון קברי המכבים וביצע פניית פרסה בחזרה לכביש מספר 443. העורר נופף לשלום לניידת המשטרה שנסעה במקביל אליו ופתח בנסיעה מהירה. באזור מצפה מודיעין עקפה ניידת המשטרה את רכבו של הנאשם וניסתה לבלום אותו, אולם העורר ניסה לעקוף את הניידת מימין ומשמאל ולבסוף ביצע פניית פרסה לכיוון מזרח לכביש מספר 443. בהמשך, ביצע הנאשם פניית פרסה נוספת תוך חציית אי תנועה בנוי וכניסה לנתיב הנגדי ואילץ נהגים אחרים שנסעו לכיוון מזרח לבצע בלימות חירום ולסטות ממסלול נהיגתם. משם המשיך העורר בנסיעה לכיוון צומת "גמזו" תוך ביצוע עקיפה על גבי אי תנועה מסומן ואילוץ נהגים אחרים לסטות ממסלול נהיגתם ולעצור את רכבם. בהגיעו לצומת "גמזו" חצה העורר רמזור אדום, המשיך בנהיגה רצופה ולאחר מכן פנה ימינה לכיוון צפון אל כביש מספר 444 תוך שהוא מאלץ נהגים אחרים לעצור את רכבם ולסטות מנתיב נהיגתם. בהגיעו לכביש מספר 6, המשיך העורר בנהיגתו הפרועה תוך עקיפת כלי רכב מימין ומשמאל בעוד ניידת המשטרה דולקת אחריו כל העת. לפתע, הבחין העורר במחסום שהקימה המשטרה בסמוך למחלף נחשונים, ביצע פניית פרסה דרך נתיב המיועד לרכב חירום בלבד והשתלב בתנועה מבלי להבחין או להתחשב בכלי רכב שהגיעו מכיוון צפון ובכך אילצם לסטות מנתיב נסיעתם ולעצור. לאחר מספר קילומטרים עצר העורר את רכבו בצד הדרך, יצא ממנו והחל במנוסה רגלית אל עבר כביש מספר 444 ואל עבר שטח חקלאי של מושב בית נחמיה. לאחר סריקות שביצעו צוותי המשטרה נתפס העורר ובחיפוש על גופו נמצא בכיס מכנסיו מברג. בחיפוש שנערך ברכבו של העורר נמצא כי הרכב היה מצויד במערכת כריזה ובסירנה הדומה לסירנה משטרתית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 8.10.2007 דחה בית משפט קמא (כב' השופט ג' קרא) את טענות העורר לפיהן לא ידע על תקופת הפסילה ומשכך לא נתקיים בו היסוד הנפשי הדרוש לביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי העורר הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בנצרת בביצוע עבירות של הסעה שלא כדין והתחזות כעובד ציבור וכי ביום 30.4.2007 נגזר עליו, בין היתר, עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים אשר תחל "מהמועד בו יהפוך גזר הדין לסופי". בית משפט קמא הוסיף וקבע כי משלא ערער מי מהצדדים על עונש הפסילה (המשיבה ערערה על יתר העונשים שהושתו על העורר וביקשה לעכב את תחילת ביצועם) הפכה ההחלטה על עונש הפסילה לחלוטה. עוד ציין בית משפט קמא בהחלטתו כי על העורר הושת ביום 29.5.2007 בבית המשפט לתעבורה בירושלים עונש פסילה נוסף לריצוי מידי למשך 4 חודשים. אמנם, כך הוסיף וציין בית משפט קמא בהחלטתו, טוען העורר כי לא נמסר לידיו עותק של גזר הדין מיום 29.5.2007, אולם קיום תקופת הפסילה בת 6 חודשים, יחד עם אמירתו של העורר בעת מעצרו כי ברח כיוון שלא היה לו רישיון נהיגה מביאים למסקנה כי אין ממש בטענותיו. עוד קבע בית משפט קמא בהחלטתו כי נסיבות ביצוע המעשים המיוחסים לעורר מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. בהקשר זה הדגיש בית משפט קמא כי מעידתו של העורר אינה חד פעמית וכי הוא שב ומבצע לכאורה עבירות של הסעה שלא כדין תמורת תשלום כספי, בנסיבות חמורות ביותר, לאחר שהורשע חודשים ספורים קודם לכן באותה עבירה. בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא כי התמריץ הכלכלי שרואה העורר לנגד עיניו בהסעת שוהים בלתי חוקיים גדול מן ההרתעה המושגת מן העונש שהושת עליו, ועל כן חלופת מעצר אינה יכולה להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. מטעמים אלה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.

מכאן הערר שלפניי בו שב העורר וטוען כי לא ידע על שתי תקופת הפסילה שהושתו עליו וכי אין ראיות לכאורה להוכחת יסוד נפשי של כוונה מיוחדת הנדרש לצורך הוכחת עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי המעשים המיוחסים לו מקימים עילת מעצר של מסוכנות ומשלא בחן האם קיימת בנסיבות העניין חלופת מעצר הולמת. בהקשר זה טוען העורר כי יש בידיו להציע מספר חלופות וכי שחרורו למעצר בית בבית אחיו יהווה בנסיבות העניין חלופת מעצר ראויה. על כן מבקש העורר להורות על שחרורו ממעצר ולחלופין להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

4.

המשיבה מצידה טוענת כי יש לדחות את הערר בהדגישה כי העובדה שהעורר שב וביצע לכאורה עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים ונהיגה בזמן פסילה זמן קצר לאחר שהורשע בעבירות דומות, וכן נהיגתו הפרועה ושלוחת הרסן תוך סיכון חיי אדם שעה שדולקת אחריו ניידת משטרה, מוכיחים כי אין עליו מורא החוק וכי מסוכנתו רבה. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה כי שום חלופת מעצר לא תסכון ועל כן היא מבקשת להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

המעשים המיוחסים לעורר כמתואר לעיל אכן מלמדים על המסוכנות המופלגת הנשקפת ממנו לשלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד. העובדה שהעורר ביצע את מעשיו אלה זמן קצר לאחר שהורשע באותן עבירות ממש ובנסיבות דומות מעצימה את מסוכנותו מאוד כפי שקבע בצדק בית משפט קמא, ובנסיבות אלה לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו לפיה חלופת מעצר לא תסכון.

הערר נדחה.