בש"פ 8773/06 מדינת ישראל נ. יובל ראובנס

א.בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 6.11.06 או עד למתן פסק הדין בת"פ 2029/06 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

ב.(1) ביום 6.2.06 הוגש כתב אישום נגד המשיב המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים (נוסח חדש), התשל"ג-1973; הפרעה לשוטר בשעה מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) ו-(5) לחוק העונשין.

(2) לפי הנטען בכתב האישום, ביום 2.2.06 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, נסע המשיב ברכב ביחד עם אחר, שנהג ברכב, כשברשותם 29 סוליות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 2.688 ק"ג וכן 4.79 גר' קנבוס. כשהגיעו לצומת נווה יעקב – משה דיין בירושלים, ניגשו לרכב שוטרים, אשר הזדהו ככאלה, והורו להם לעצור את הרכב. במהלך ניסיונותיהם של השוטרים לפתוח את דלתות הרכב, אשר היו נעולות, החלו המשיב והאחר, כנטען, בנסיעה פרועה, כשהם מסכנים חיי שוטרים שעמדו בסמוך לרכב, ופוגעים ברגלו של אחד השוטרים שעמד בסמוך, שאף נזקק לטיפול רפואי בשל כך. אחד השוטרים ירה ירייה בודדת באוויר כדי לעצרם, אך הם המשיכו בנסיעה מהירה תוך שהם עולים על אי תנועה. בשלב זה חסם רכב בילוש את נתיב נסיעתם, אך הם המשיכו, כנטען, בנסיעה מהירה, תוך ניגוח רכב הבילוש וגרימת נזק. השוטרים החלו דולקים אחרי הרכב שנסע בנסיעה מהירה בכיוון הנגדי לכיוון בית חנינא. במהלך המרדף פגוע המשיב והאחר, כך נטען, ברכב פרטי שחלף במקום, נסעו בכיוון הנגדי לכיוון הנסיעה, עלו על כיכר תנועה ועברו בצמתים, כשהרמזור בכיוון נסיעתם אדום. כשהגיעו לצומת חיזמה, נתקלו בפקק תנועה, אולם אף על-פי כן המשיכו, כנטען, לנגח את רכב הבילוש באמצעות רכבם במטרה להימלט.

(3) עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בבקשה ציינה המבקשת, בין השאר, כי למשיב הרשעות קודמות רבות בעבירות סמים ולאלימות, וכי תלוי ועומד תנאי בר-הפעלה בן 9 חודשים, היה ואם הוא יורשע במיוחס לו. נטענה עילת המסוכנות.

ג.(1) ביום 2.2.06 החליט בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה. מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור קבועה כחזקה שבחוק על-פי סעיפים 21(א)(1)(ג) ו-(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וכי לא עלה בידי המשיב לסתור חזקה זו. עוד נקבע כי הרשעותיו הקודמות של המשיב והעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, יוצרים שתי חזקות נפרדות של מסוכנות – האחת, מכוח המעורבות בעבירת סמים שלא לצריכה עצמית; והשניה, מכוח השימוש ברכב כנשק מסוכן. בנוסף, המשיב לא הציע במהלך הדיון כל חלופת מעצר.

(2) הוגש ערר לבית משפט זה והוא נדחה. נקבע כי עילת המסוכנות מוחשית, ושלובה בחזקה באשר לשימוש ברכב. עוד נקבע כי ההימלטות מהשוטרים אינה רחוקה מגיבוש עילה של חשש להימלטות מאימת הדין.

(3) עד כה התקיימה רק ישיבת הוכחות אחת, וזאת לטענת המבקשת, נוכח דחיות מרובות מצד בא-כוח המשיב עקב אילוצי לוח זמנים. התיק קבוע ליום 3.12.06 לסיום פרשת התביעה, סיום פרשת ההגנה, ושמיעת סיכומי הצדדים.

ד.(1) המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, כמו גם הרשעותיו הקודמות, מעידים על מסוכנותו של המשיב. המבקשת ערה לכך שמשפטו של המשיב יתארך מעבר ל-9 חודשים, אך לטענתה, האחריות מוטלת על המשיב עצמו, שמרבית הדחיות נעשו לבקשתו. בא-כוח המדינה הפנה, בין השאר, גם לעברו הפלילי של המשיב, ולמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו.

(2) בדיון טען בא-כוחו המלומד של המשיב כי בעדות השותף כורסמו הראיות לכאורה, ועל כן יש שינוי נסיבות. ואולם, נושא זה מקומו בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים, ולא בהליך הנוכחי. החלטה בהליך הנוכחי כמובן אינה פוגעת בזכות המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר.

(3) עוד טען בא-כוחו של המשיב כי שולחו, אדם הסובל ממחלת לב, מצוי בתא בכלא "ניצן", שבו עליו לישון על מזרן, בניגוד להוראות הדין. נושא זה עניינו בפנייה לשלטונות המעצר או בעתירת אסיר/עצור. מכל מקום, פשיטא – מבלי שבידי לקבוע כל מסמרות באשר לעובדות - כי יש לקיים את הוראות הדין בהקשר זה באשר לזכויות העצור.

(4) לגופם של דברים, ההוכחות והסיכומים אמורים להסתיים ב-3.12.06. יש לקוות כי כך יהא, ובא-כוח המשיב ציין כי ראיות ההגנה יכללו רק את עדות המשיב, זאת, אף שלא אחת קורות הפתעות באשר להתייצבותם של עדים וכדומה. לאחר מכן, יידרש זמן להכרעת הדין, ולפי תוצאותיה ייקבע הצורך בהמשך דיון בבית המשפט המחוזי. נראה לי בנסיבות, כי הארכה ל-75 יום מיום 6.11.06, עשויה להיות ריאליסטית, וכך אני מורה.