בש"פ 878/10 יוסף מרקיאן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ) מיום 31.1.10 בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ר' צמח ), אשר הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. הערר מופנה כנגד תנאי השחרור שהוטלו על העורר.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום ביום 5.1.10, המייחס לו עבירות של איומים והפרעת שוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 192 ו-275 ל חוק העונשין , התשל"ז-1977, בהתאמה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 31.12.09 הגיע שוטר לאיזור מגוריו של העורר, על מנת לבדוק רכב חשוד. העורר פגש בשוטר, ומשהוברר לו כי בכוונתו לגרור את הרכב, החל לקלל את השוטר, התיישב בתוך הרכב במושב הנהג והמשיך לקללו, והכל בכוונה להפחיד את השוטר ולהפריע לו במילוי תפקידו. כן נטען, כי בהמשך לדברים האמורים, הוציא הנאשם מברג מתוך הרכב, נעמד מול השוטר כשהוא מחזיק בו אל מולו, ואיים עליו כשהוא מניף את ידו לאחור באומרו: "אם מישהו מתקרב אלי אני אפתח לו את המעיים", וזאת בכוונה להפחיד את השוטר ולהכשילו במילוי תפקידו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 11.1.10 קבע בית משפט השלום בעכו כי קיים חשש סביר ששחרור הנאשם יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, ולפיכך קיימת עילת מעצר. הוא החליט לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים הבאים: פקדון כספי בסך 5,000 ₪, ערבות עצמית וערבות צד ג'; מעצר בית מלא, לרבות איזוק אלקטרוני. בהחלטה מיום 13.1.10 שינה בית המשפט במעט את התנאים, אך עיקרם נותר בעינו.

4.

העורר ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו, דחה את הערר, תוך שהוא קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום. כן ציין, כי לא נוצרו שינויים מהותיים ונסיבות חדשות המצדיקים לשנות מתנאי השחרור וחלופת המעצר שנקבעו לעורר.

5.

בעררו לבית משפט זה טוען העורר, כי אין צורך להצביע על שינוי נסיבות כדי לטעון לשינוי ההחלטה בעניינו. לדבריו, התשתית הראייתית שבתיק החקירה אינה חזקה. לטענתו, גרסת השוטר הינה בעייתית: בתחילה, טען כי העורר ניסה לדקור אותו. רק לאחר מכן מיתן את גרסתו, וסיפר כי העורר איים עליו באמצעות המברג. כמו כן, טענת השוטר כי הוציא את המברג מידי העורר בכוח נסתרת בעדויותיהם של השוטר הנוסף והחבלן שהיו במקום, אשר לא אישרו כי התקיים מאבק שכזה. הוא מוסיף, כי העדים הרבים לאירוע לא נחקרו, ומחדל חקירה זה פוגם באופן משמעותי בתשתית הראיות, ועל כן יש להניח לטובתו כי עדים אלה היו תומכים בגרסתו.

אשר לעילת המעצר טוען העורר, כי אף שעומד לחובתו עבר פלילי, הוא לא עבר עבירות אלימות זה למעלה מתשע שנים, והעבירות בהן הוא מואשם אינן מקימות חזקת מסוכנות. לדבריו, המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הוא מסוכן. מ דובר באירוע נקודתי אשר אינו מעיד על מסוכנות כללית.

על יסוד הדברים האמורים, מבקש העורר כי יבוטל מעצר הבית המלא בו הושם, ולכל הפחות, יותר לו לצאת ממעצר הבית בליווי, בין באופן מלא, ובין במרווחי זמן מוגדרים.

6.

המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עניינו של העורר נבחן בשתי ערכאות קודמות, ואין עילה להתערבות בהחלטותיהן בערכאה שלישית. לדבריה, אין חולשה בראיות, הבנויות מעדות השוטר שהיה במקום, ועדות מחזקת של מתנדב שראה חלק מההתרחשות. מהעורר נשקפת מסוכנות, לחובתו עבר פלילי עשיר, כאשר הרשעה אחרונה מתייחסת לשנת 2005. הרשעותיו כוללות עבירות אלימות, הפרת הוראה חוקית, ובריחה ממעצר. העורר היה נתון בגמילה מסמים, הוא אינו עובד, ואין טעם טוב לשנות מתנאי החלופה.

7.

דין הערר להידחות.

חומר הראיות מצביע, לכאורה, על יסוד סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בגין איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מ דובר

בעבירות שמתלווה להן חומרה עקב האלימות הכרוכה בהן, והפנייתה כנגד גורמי אכיפת החוק. תשתית הראיות בנויה בעיקרה מעדות השוטר הנתמכת על ידי עדות המתנדב, שהעיד על חלק מגיזרת הארוע, ודי בכך כדי לספק את הדרישה הראייתית נכון לשלב המעצר.

8.

מסוכנותו של העורר עולה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ומעברו הפלילי הכולל, בנוסף לעבירות אלימות, גם עבירות הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת. נתונים אלה עשויים היו להביא למעצרו עד תום ההליכים של העורר לאור מסוכנותו לציבור והחשש מפני הימלטותו ומשיבוש הליכי המשפט. חרף זאת, החליטו הערכאות קמא לשחררו לחלופת מעצר, תוך הטלת תנאים שהוא יכול לעמוד בהם. אין טעם והצדקה לשנות את התנאים שנקבעו, אשר פועלים לקולא בעניינו של העורר.

9.

הערר נדחה.