בש"פ 8790/07 משה עמוס נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) מיום 18.10.2007 בה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ח' שילוני) מיום 18.10.2007 והוחלט להאריך את מעצרו עד ליום 22.10.2007.

1.

ביום 17.10.2007 בשעה 22:20 נעצר העורר בחשד לביצוע עבירה של קשירת קשר לרצח שבוצע בחיפה ביום 3.7.2007. בד בבד עם מעצרו עתרה המשיבה בבקשה להוצאת צו מעצר נגד העורר למשך 7 ימים לצורכי חקירה בציינה את החשש משיבוש הליכי חקירה. למחרת היום התקיים דיון בבקשת המעצר בבית משפט השלום בחיפה. בהחלטתו מאותו יום (18.10.2007) סבר בית משפט השלום (כב' השופט ח' שילוני) בהתבסס על מזכר חסוי שהוצג בפניו כי אמנם יש בסיס לחשד המיוחס לעורר אך הוא אינו מגיע כדי "חשד סביר". בנסיבות אלה, סבר בית משפט השלום כי רק פעולת חקירה אחת מתוך שמונה הפעולות המנויות במזכר החסוי מצריכה את המשך מעצרו וכי ניתן להשלים את אותה פעולה עוד באותו היום. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי העובדה שהרצח הקשור לבקשה בוצע לפני כארבעה חודשים מלמדת כי אין חשש ממשי שהעורר ישבש את פעולות החקירה. על כן הורה בית משפט השלום כי העורר יישאר במעצר עד לשעה 19:00 באותו היום (18.10.2007) ולאחר אותה השעה ישוחרר העורר למעצר בית מלא בביתו עד ליום 23.10.2007 בשעה 14:00 ובכפוף להפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' ולהתייצבותו להמשך החקירה ככל שיידרש. בית משפט השלום הוסיף ואסר על העורר ליצור קשר בדרך כלשהי עם מי מהמעורבים בפרשה.

המשיבה לא השלימה עם החלטת בית משפט השלום וביקשה לעכב את ביצועה לצורך הגשת ערר. בית משפט השלום נעתר באופן חלקי לבקשה והורה בהחלטה נוספת כי אם יוגש ערר עד לאותו היום בשעה 19:00 ישהה העורר במעצר עד למחרת, 19.10.2007, בשעה 13:00. עם החלטה זו מיאן העורר להשלים.

2.

שני הצדדים עררו, אפוא, על החלטתו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, אשר קיים באותו היום דיון מאוחד בשני העררים. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופט י' כהן) כי הוא אינו שותף לדעתו של בית משפט השלום בדבר היעדר חשד סביר לביצוע העבירה על ידי העורר וקבע כי החומר שהוצג בפניו אמנם דליל, אך יחד עם זאת יש בו כדי ללמד על "חשד סביר" לביצוע העבירה כאמור. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי שחרורו של העורר עלול לשבש מספר פעולות חקירה מתוך שמונה הפעולות שהוצגו בפניו בדו"ח הסודי ועל כן קיבל את ערר המשיבה והורה להאריך את מעצרו של העורר עד ליום 22.10.2007 בשעה 13:00.

3.

מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בהאריכו את מעצרו לאחר שקבע כי חומר החקירה שהוצג בפניו "דליל". חומר חקירה זה אינו מלמד, לטענת העורר, על חשד סביר והוא מוסיף וטוען כי אין כל יסוד לחשד המיוחס לו. עוד טוען העורר כי נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע הרצח ועד למעצרו אין מתקיימת בעניינו עילת מעצר והוא מציין בהקשר זה כי לו היה מעוניין בשיבוש החקירה יכול היה לעשות כן במשך ארבעת החודשים שחלפו ממועד הרצח. העורר מדגיש את גילו הצעיר ואת העובדה שלא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות וטוען כי ניתן להשלים את החקירה בהיותו משוחרר בערובה.

4.

לאחר שבחנתי את הדו"ח הסודי שהוצג בערכאות קמא ואת חומר החקירה שנאסף עד כה אני שותפה לדעתו של בית-משפט קמא כי קיים בתיק חומר חקירה שיש בו לבסס חשד סביר למעורבותו של העורר בעבירה המיוחסת לו. כמו כן שוכנעתי כי לצורך ביצוע פעולות החקירה המתוכננות נדרש המשך מעצרו של העורר לפרק הזמן שקבע בית-המשפט המחוזי, בשל החשש להכשלת פעולות אלה אם ישוחרר העורר ולו בתנאים מגבילים.

אשר על כן הערר נדחה.