בש"פ 8790/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ענייננו כאן בערר לפי סעיף 35(ה) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) כנגד החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל ), שניתנה אתמול, בתאריך 20.12.2015. בהחלטתו נעתר כב' הנשיא לבקשת המשיבה להמשיך ולמנוע מהעורר להיפגש עם עורך דינו, וזאת מתאריך 20.12.2015 בשעה 14:01, ועד לתאריך 21.12.2015, בשעה 23:59. הערר הוגש אתמול (20.12.2015) ומיד הועדתי דיון בו לשעה 19:30, כאשר קבעתי כי החלטה לגבי זימון העורר לדיון (כפי שהתבקש בערר) תינתן בשלב מאוחר יותר, או בעת הדיון.

2.

בתאריך 20.12.2015, בשעות הלילה, התקיים בפני דיון בערר ובמהלכו אף הוצג לי ע"י נציגי המשיבה חומר סודי במעמד צד אחד, לגביו קיבלתי גם הבהרות שונות בתשובה לשאלותיי. בעקבות הדיון הודעתי לבאי-כוח הצדדים כי אני מאשר את מניעת המפגש, ודוחה את הערר וכי הנימוקים לכך יינתנו למחרת היום, וזאת אני עושה להלן.

3.

הרקע העובדתי הנוגע למכלול פורט בהחלטות קודמות שנתנו חברי: השופט ס' ג'ובראן , והשופט ע' פוגלמן (ראו: בש"פ 8431/15 פלוני נ' מדינת ישראל

(9.12.2015); בש"פ 8529/15 פלוני נ' מדינת ישראל (14.12.2015); בש"פ 8642/15 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.2015)) ועל כן אינני רואה לנכון לפרטו שוב באריכות פה.

בקליפת האגוז, אציין כי העורר נעצר לפני כשלושה שבועות (בתאריך 01.12.2015), ומאז שנעצר נמנע ממנו לפגוש את עורך דינו בהיותו חשוד, בין היתר, בעבירות בטחון, כמשמען בסעיף 35(ב) ל חוק המעצרים וברצח . ההחלטה על מניעת פגישתו של העורר עם עורך דינו התקבלה תחילה על ידי הממונה על החקירה בעניינו של העורר. לאחר מכן, ניתנו על ידי נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל ) שלוש החלטות נוספות להארכת מניעת המפגש, זאת לבקשות של המשיבה, שלגביהן ניתן אישורו של המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), שהוא מואצל סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה, ואשר אישורו נדרש בהקשרים אלה מכוח סעיף 35(ד) ל חוק המעצרים . על שלוש ההחלטות הנ"ל הוגשו עררים, שנידונו בפני בית משפט זה, ונדחו בהחלטותיהם הנ"ל של חבריי: השופט ס' ג'ובראן , והשופט ע' פוגלמן .

4.

כאמור, אתמול, בתאריך 20.12.2015, נעתר נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל ) לבקשה נוספת של המשיבה למנוע מפגש בין העורר לבין עורך דינו – החלטה שתוקפה מתאריך 20.12.2015 בשעה 14:01 עד לתאריך 21.12.2015, בשעה 23:59.

על כך הוגש הערר שבפני.

5.

לטענת בא-כוח העורר בערר – העורר נחקר, על פי הבנתו, תוך שימוש באמצעים קשים ביותר, ונמנע ממנו להיפגש עם עו"ד, בעוד יתר המעורבים בפרשה נפגשו כבר עם עורכי דינם. בא-כוחו של העורר טען עוד כי מניעת מפגש בין העורר לבין עורך דינו במשך תקופה כה ארוכה שבה העורר שוהה במעצר מפרה את נקודת האיזון הראויה בכל הנוגע להגנה על זכויותיו החוקתיות והאישיות, וכי נוכח האמצעים הקשים שננקטו, לדבריו, במהלך חקירתו של העורר – ישנה חשיבות לכך שהעורר יובא בעצמו בפני בית משפט זה.

1.

עם קבלתו של הערר זימנתי דיון דחוף בו, כאמור בפיסקה 1 שלעיל. בדיון הנציגים של גורמי הביטחון מסרו כי בניגוד לנטען – אין פגיעה פיסית בעורר וכי ההתפתחויות האחרונות בחקירתו של העורר מחייבות את המשך מניעת המפגש, כפי שגם אושר ע"י נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד.

2.

במהלך הדיון שהתקיים בפני הסתבר עוד כי נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד (כב' השופט א' טל ) ראה את העורר בתאריך 20.12.2015, וזאת במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הנכבד בערר על הארכת מעצרו של העורר. לפיכך לא ראיתי צורך לזמן את העורר לדיון שהתקיים בפני, שעות ספורות לאחר מכן, דבר שהייתי מורה לעשות, אם העורר לא היה מובא בפני שופט באותו היום.

3.

לאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים בדיון הלילי ועיון בחומר סודי, במעמד צד אחד בלבד וקבלת הבהרות מגורמי הביטחון, שהשיבו לשאלותי – הגעתי לכלל מסקנה שהיה מקום לאשר את המשך מניעת המפגש, מן הטעמים שצוינו בהחלטתו של כב' נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, וזאת, בין השאר, בשים לב להתפתחויות משמעותיות שחלו בחקירה בימים האחרונים וחשש, שאינני יכול לפרטו, שהמשך החקירה עלול להשתבש. על כן דחיתי את הערר.

4.

מבלי לפגוע באמור בפיסקה 8 שלעיל ואף כי הוצהר על ידי גורמי הביטחון, כאמור לעיל, שאין כל פגיעה פיזית בעורר – הנחיתי את נציגי המשיבה, לוודא כי רופא יראה את העורר, וזאת לא יאוחר מתאריך 21.12.2015 בשעות הבוקר. עוד הבהרתי לנציגי המשיבה כי במידה ותתבקש הארכה נוספת של מניעת מפגש – טענות הצדדים תהיינה שמורות להם, אך במידה ויוגש ערר על החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי הנכבד בנושא – עליהם להיערך לכך שבמסגרת הדיון בערר, העורר יובא לדיון בפני בית משפט זה.

5.

בנסיבות העניין – צו איסור הפרסום הכולל שהוטל על הפרשה, מושא הערר, יחול אף על פרוטוקול הדיון נשוא החלטתי וכן על כל חומר שהוצג לי, מלבד החלטה זו, המשוחררת לפרסום.