בש"פ 880/06 אוסמא ג'רושי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 90030/06 מיום 15.1.06 (כבוד השופט ד' רוזן), לפיה נדחה ערר על החלטת בית-משפט השלום ברמלה, ונותרה על כנה ההחלטה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדם.

ביום 18.12.05 הוגש כנגד העוררים כתב אישום לבית-משפט השלום ברמלה, המייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף לסעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק וכן שיבוש מהלכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 16.11.05 בשעה 17:48 ניסו העוררים ונאשם נוסף, להיכנס לאירוע פרטי אשר התקיים בבאר המסעדה "פואגו" (להלן: המקום), אשר מצוי ברחובות. בעקבות סירוב המאבטחים להתיר להם להיכנס, יצר העורר מספר 2 (להלן: כמאל) קשר טלפוני עם אדם בשם אייל גולם והבהיר לו, כי הנאשמים האחרים הם אינם "אנשים אשר משפילים אותם" וכיוב'. בנוסף, ביום 23.11.05, בשעה 02:00 או בסמוך לכך, הגיעו העוררים למקום וכניסתם נמנעה על-ידי המאבטח שלום ורמן (להלן: המתלונן). בהמשך לכך, ניסה העורר מספר 1 (להלן: אוסאמא) להיכנס למקום בכוח ונחסם על-ידי המתלונן. בתגובה לכך, תקף אוסאמא את המתלונן בכך שבעט במחסום ברזל המקיף את הכניסה למקום והפילו על המאבטח. בהמשך האירוע, תקפו העוררים יחדיו את המתלונן, הקיפו אותו, הכו אותו בפניו, נגחו בראשו ובעטו בגופו. לאחר שהסתיים האירוע המתואר, מכיוון שידעו, כי התיעוד המצולם עשוי להיות דרוש כראיה בהליך שיפוטי, החלו מתכננים כיצד יילקח הדיסק אשר מצוי במצלמות מחוץ למקום, אשר בו תועד כל שהתרחש. בהמשך לכך, הונחה על ידי העוררים, אדם בשם יואב, כי ייקח את התיעוד המצולם וכן, כי יצור יואב קשר עם בעלי המקום בו אירע האירוע והורה להם לומר למשטרה, כי "לא קרה כלום". עוד נטען, כי כתוצאה מהמתואר לעיל, השמידו בעלי המקום את התיעוד המצולם, אשר שוחזר על-ידי מומחי משטרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

ביום 29.12.05 קיבל בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת ל' פרנקל) את הבקשה, בקובעו, כי לאור נסיבות המקרה, מן הראוי שהעוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדם.

על החלטה זו, הגישו העוררים ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 15.1.06 דחה בית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד רוזן) את הערר, בקובעו, כי לא מצא כל פגם בהחלטת בית-משפט השלום וכי האירועים בהם מואשמים העוררים הינם קשים וחמורים, אשר אינם מהווים איבוד עשתונות רגעי ולפיכך מסוכנותם של העוררים הנ"ל מסוכנות בולטת.

מכאן הערר שבפני. בערר, טוענים באי-כוח העוררים, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהחליט שלא לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. בנוסף, לטענתם, נסיבות ביצוע העבירות הינו על רקע אפליה גזענית חמורה ולפיכך מקהה את חומרתן. כמו-כן, לטעת באי-כוח העוררים, מחומר הראיות עולה, כי בניגוד לאמור בכתב האישום אין בתיק תשתית לכאורית לעבירה של השמדת ראיה. בנוסף, לטענתם, תחילת המשפט מתעכבת והדיון בתיק העיקרי צפוי להידחות ונוכח כל האמור, מן הראוי להורות על חלופת מעצר בעניינם של העוררים.

מנגד , תומך בא-כוח המשיבה את יתדותיו בהחלטות הערכאות הקודמות ומבקש לדחות את הערר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטות הערכאות שקדמו לי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

אין חולקין על קיומן של ראיות לכאורה כנגד העוררים, באשר בא-כוחם הצהיר על כך בפני בית-המשפט המחוזי, בפתח הדיון אשר התקיים בבקשת המשיבה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

בנוסף, החלטתו של בית-המשפט המחוזי הינה מבוססת ומנומקת היטב ולא מצאתי כל מקום להתערב בה. המעשים המיוחסים לעוררים הינם חמורים ביותר, אשר יש בהם בכדי ללמד על המסוכנות הנשקפת מהם ושחרורם ממעצר יוצר חשש לפגיעה בביטחון המתלונן, בביטחון הציבור ולשיבוש הליכי משפט.

עוד יצוין, כי האירועים נשוא ערר זה, אינם הסתבכותם הראשונה של העוררים בפלילים, שכן לכל אחד מהם עבר פלילי. לעורר מס' 1 הרשעות בעבירות סחיטות באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון חבלה במזיד ברכב ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. בנוסף, תלויים כנגדו שני תיקי מב"ד, האחד בתיק רצח והשני בתיק סחר בסמים; לעורר מס' 2, הרשעות בעבירות איומים וסמים. בנוסף, תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, בן 6 חודשים, אשר נגזר עליו בת.פ. 2102/02 בבית-משפט השלום ברחובות; לעורר מס' 3 הרשעות בעבירות של הכשלת שוטר, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, החזקת נשק בגינה אף ריצה שנתיים מאסר, שבל"ר, היזק לרכוש במזיד וכן איומים. בנוסף, גם תלוי ועומד נגדו תיק מב"ד בגין עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

אשר-על-כן, הערר נדחה.