בש"פ 8807/03 מדינת ישראל נ. דרור שמש

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) להורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

2.העוררת הגישה לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד המשיב ונגד אדם נוסף. כתב האישום כולל שני אישומים, העוסקים באירועים שהתרחשו בחודש אוגוסט 2003. באישום הראשון מדובר על אירוע בו המשיב והאחר פרצו לחדר במלון הנמצא על חוף הים באשקלון. השניים הצמידו סכין לגופו של אדם שנמצא בחדר, היכו אותו וגנבו ממנו מכשיר טלפון סוללרי וארנק ובו 70 ₪. למשיב ולחברו יוחסו עבירות של התפרצות ושוד בנסיבות מחמירות. באישום השני מדובר על מקרה שאירע על חוף הים באשקלון. השניים הגיעו לאוהל בו נמצאו נופשים. חברו של המשיב הצמיד סכין לגופו של אחד הנופשים, נגח בראשו של אותו אדם ואיים עליו כי ידקור אותו. החבר איים אף על נופש נוסף שהיה במקום. המשיב עמד בקרבת מקום ובעצם נוכחותו, כך לגרסת העוררת, סייע לחבר וחיזק את ידיו. למשיב יוחסה בהקשר זה עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות בעוד שלגבי חברו נטען כי ביצע עבירות של איומים וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות. פרקליטו של המשיב הסכים בערכאה דלמטה כי קיימות ראיות לכאורה לעניין האישום הראשון, אך חלק על קיום ראיות כאמור לגבי האישום השני. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה אף באשר לאישום השני. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר.

3.מן החומר עולה כי המקרים שבכתב האישום אינם האירועים הפליליים הראשונים בהם היה המשיב מעורב, חרף גילו הצעיר. המשיב הינו יליד חודש מאי 1985. בחודש ינואר 2003, היינו בעודו קטין, הוא ביצע עבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בדרך ציבורית תוך פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גרימת תאונת דרכים והתחזות לאחר וכן הפרת הוראה חוקית. בית משפט השלום לנוער באשקלון החליט לנקוט כלפי המשיב בדרכי טיפול, העמידו במבחן למשך 12 חודשים וקבע כי עליו לבצע שירות למען הזולת במשך 200 שעות לפחות.

4.שרות המבחן הגיש תסקיר מעצר שהוצג בפני בית המשפט המחוזי. השירות התלבט באשר להמלצה, שכן מצא כי המשיב הינו דל כוחות ומתקשה לעמוד בלחצים חברתיים. בתסקיר אף נאמר כי חלופת המעצר המוצעת, לפיה המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, הינה בעייתית. עוד נאמר בתסקיר כי קשה להעריך האם יש בחלופה כדי להפחית את החשש מהישנות ההתנהגות הפלילית. בית המשפט המחוזי היה ער לכל הנתונים הרלוונטיים. הוא אף שמע את אמו של המשיב, שאמורה לפקח עליו. בית המשפט סבר כי לאור גילו הצעיר של המשיב ועל רקע דבריו ודבריה של אמו, ראוי ליתן אמון בו כי יפעל בהתאם לתנאי השחרור. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, כי יפקיד סכום של 5,000 ₪ וכן ייתן התחייבות עצמית בערבותם של שני ההורים בסכום של 20,000 ₪ לגבי כל אחד.

5.בא כוחה של העוררת מוכן לקבל כי במקרה הנוכחי ראוי אכן לעשות שימוש בחלופה למעצר. דא עקא, להשקפתו החלופה שהוצעה, היינו מעצר בית מלא בבית ההורים, אינה מתאימה. עוד בבית המשפט המחוזי ואף בדיון בפניי הסתבר כי המשיב אינו יכול להציע חלופה אחרת כלשהי. גם אני סבור כי החלופה אינה אופטימאלית, אך אין להתעלם מן הקושי שאין אפשרות להציע חלופה אחרת. השיקול שציין בית המשפט המחוזי באשר לגילו של המשיב חייב לקבל משקל עודף בנסיבות העניין ביחס לשיקולים האחרים, הגם שאיני מתעלם מן העבר הפלילי. כמובן שהיה והמשיב יפר את אחד התנאים, כנראה שלא יהיה מנוס מהחזקתו במעצר. נקודה נוספת נוגעת להשמטה מתנאי השחרור. בתסקיר הציע שרות המבחן, בנוסף למעצר בית מלא, שיוטל פיקוח מעצר. בית המשפט לא כלל תנאי זה בין תנאי השחרור ואנוכי מוסיפו.

6.אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר, בכפוף להוספתו של התנאי בדבר פיקוח מעצר על ידי שירות המבחן. המזכירות וכן פרקליטות המדינה יעבירו העתק מן ההחלטה לשירות המבחן.