בש"פ 8810-23 בש"פ 8810-23

1.לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

2.ביום 18.4.2022 הוגש נגד העותר, תושב שטחי הרשות הפלסטינית, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח 33269-04-22), המחזיק ארבעה אישומים בגין ביצוע עבירות שונות לפי חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948, חוק העונשין, התשל"ז-1977 וחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן, בהתאמה: כתב האישום, חוק המאבק בטרור, פקודת מניעת טרור, חוק העונשין ו-חוק הכניסה לישראל). העבירות המיוחסות לעותר בכתב האישום (לא לפי סדר חומרתן אלא לפי סדרן בכתב האישום) הן: חברות פעילה בארגון טרור – עבירה לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור וכן לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור; מעשה טרור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 335(א)(1) בנסיבות סעיף 334 לחוק העונשין; מספר עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל; שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין (בנוסחו בעת ביצוע העבירה); גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; רצח בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 301א(1), 301א(10) ו-301א(11) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; מעשה טרור של ניסיון רצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; מעשה טרור של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 335(א)(1) בנסיבות סעיף 333 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור.

3.על פי עובדות האישום הראשון, העותר מואשם בכך שהיה חבר פעיל בארגון הטרור דאע"ש בין השנים 2014 ועד למעצרו ביום 21.3.2022. על פי עובדות האישום השני, ביום 8.1.2019 נכנס העותר לישראל במטרה לרצוח יהודים. לאחר שהות ברחובות ירושלים, ביום 9.1.2019 בשעות הבוקר, כשבידיו שני סכינים, ראה נערה יהודייה (ילידת שנת 2003) והחליט לרצוח אותה. על פי המתואר, העותר תקף אותה מאחור, דקר את צווארה וניסה לשסף את גרונה. כתוצאה מכך נגרם לנערה חתך באורך שבעה סנטימטרים בצוואר, כמו גם חתכים בידיה, והיא פונתה לקבלת טיפול רפואי. על פי עובדות האישום השלישי, למחרת, ביום 10.1.2019, נכנס העותר לישראל פעם נוספת במטרה לרצוח יהודים. בשעות הערב עקב העותר אחר יהודה כדורי ז"ל (להלן: המנוח), שחבש כיפה. העותר נכנס לדירתו של המנוח ודקר למוות את אשתו, תמר כדורי ז"ל, שהיתה באותה העת בחדר השינה. לאחר מכן, המתין למנוח וכעבור זמן מה דקר אותו למוות. בטרם עזב את המקום, גנב תכשיטים וכסף. לאחר האירועים המתוארים לעיל, נעצר העותר (במעצר מנהלי ולא כחשוד בעבירות מושא כתב האישום), ושוחרר ביום 17.3.2022. לפי המיוחס בעובדות האישום הרביעי, ביום 20.3.2022, נכנס העותר שוב לישראל מתוך כוונה לרצוח יהודים, ולשם כך הצטייד בגז פלפל, שוקר חשמלי, מגזרי תיל וסכין. העותר הצליח להכנס לדירה בירושלים, שבה ישנו שלושה אנשים. על פי המתואר, סבר שהם יהודים (בפועל היו אזרחי מולדובה שאינם יהודים), דקר אדם אחד בצווארו בעודו ישן ואדם שני דקר בצווארו ובכתפו. האחד מת והשני ניצל.

יצוין כי העותר כופר במיוחס לו בכתב האישום והליך שמיעת הראיות מצוי בעיצומו.

4.ביום 30.6.2022 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון מטעמי ביטחון המדינה, המתייחס להליך הפלילי כנגד העותר, מתוקף סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. החיסיון הוחל לגבי פריטי המידע הבאים: מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן שיש בו כדי לחשפם; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה; אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם. לבסוף צוין כי החיסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת התעודה, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי למעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

5.לאחר שהוצאה תעודת החיסיון, המשיבה העבירה פרפראזה המתייחסת לחומר חסוי בעל רלוונטיות לעניינו של העותר. בפרפראזה צוין כדלקמן:

"במסגרת חקירת הנאשם, כמפורטת בזכ"ד מיום 24.3.22 התבקש הנאשם לציין האם מכיר את הפרטים הבאים הנוגעים לאישום השלישי (רצח תמר ויהודה כדורי ז"ל) בכתב האישום שהוגש נגדו, ובהם: קיומו של פיגוע דקירה בירושלים בשנת 19', דרומית לעיר העתיקה, בשכונת ארמון הנציב, הדירה המצויה מתחת לקרקע, לדירה יש מרפסת, חניות הבניין מצויות ברחוב, הקורבנות הם גבר ואישה, בני 80-60, הגבר נדקר במסדרון, האישה נדקרה בחדר השינה במיטה המצויה במרכז החדר דרך שמיכה, הערכה בנוגע למספר הדקירות ביחס לכל קורבן, על קיר המסדרון היה מצוי שטיח, המפגע יצא דרך הדלת הראשית ונעל את הדלת.

כמפורט בזכ"ד, הנאשם השיב כי הוא לא יודע פרטים על האירוע".

6.למען שלמות התמונה יצוין כי דיוני ההוכחות בהליך החלו ביום 22.5.2023. ביום 7.6.2023 ניתנה הודעה לבית משפט קמא על מתן ייצוג משפטי של עורכי דין מטעם הסנגוריה הציבורית, במקום עורך הדין שמונה לתיק קודם לכן. בהמשך לכך, ביום 15.11.2023 הוגשה בקשה מטעם העותר להשיב לעדות מספר עדים, ביניהם חוקר שב"כ המכונה "שאול" (להלן: שאול). בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 11.12.2023, קיבל את הבקשה לזימון חמישה מתוך העדים שהתבקשו, ובאשר לבקשה בעניינם של העדים המכונים "רפאל" ו"שאול", נקבע כי תוכרע לאחר שתינתן החלטה בעתירה לגילוי ראיה דנן.

7.בעתירה שבפניי מבקש העותר כי בית המשפט יורה על הסרת החיסיון מכל חומר חקירה שיש בו כדי לסייע בהגנתו, תוך התמקדות בכל אינפורמציה שהועברה לעותר על ידי שאול בחקירה מיום 24.3.2023, ובניסוחה של הבקשה (סעיף 11):

"עניינה של עתירה זו נוגע לתעודת חיסיון אשר הוצאה מאת שר הביטחון על תוכן השיחה וטיב המסמכים ו/או התמונות ו/או השרטוטים וכל האינפורמציה אשר הוצגו לעותר ע"י החוקר המכונה 'שאול'".

לטענת העותר, אי העברתם של חומרי החקירה החסויים פוגעת באורח ממשי בהגנתו. זאת, משום שלטענתו הושתלו בפיו פרטים מוכמנים באמצעות המידע שהוצג לו במהלך החקירות. בקשת העותר היא ללמוד מהפרטים שמסר לו שאול שמא הם המקור לאותם הפרטים שנטען לגביהם שהם מוכמנים. עוד טוען העותר כי האינטרס שיש בחשיפת החומר החסוי גובר על האינטרס בחסיונו, בייחוד נוכח כך שהוא ממילא נחשף לו בעת שנחקר על ידי שאול.

8.ביום 15.11.2018 קיימתי דיון בעתירה, תחילה במעמד הצדדים ובהמשך דיון חסוי במעמד המשיבה ונציגיה בלבד. בדיון שנערך לפניי התנגדה המשיבה לגילוי איזה מן הראיות החסויות. לטענתה, גילוי כזה יפגע בבטחון המדינה ואין בהן, למעט הפרפראזה שנמסרה, כדי להועיל להגנתו של העותר. במהלך הדיון הוצג בפניי, במעמד צד אחד, החומר החסוי וקיבלתי הבהרות לגביו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת הראיות. משנמשך הדיון בנוכחות שני הצדדים, המשיבה הוסיפה לפרפראזה, לבקשתי, שלושה פרטי מידע. לאחר ההשלמות נראית הפרפראזה כך:

"במסגרת חקירת הנאשם, כמפורטת בזכ"ד מיום 24.3.22 התבקש הנאשם לציין האם מכיר את הפרטים הבאים הנוגעים לאישום השלישי (רצח תמר ויהודה כדורי ז"ל) בכתב האישום שהוגש נגדו, ובהם: קיומו של פיגוע דקירה בירושלים בשנת 19', דרומית לעיר העתיקה, בשכונת ארמון הנציב, הדירה המצויה מתחת לקרקע, לדירה יש מרפסת, חניות הבניין מצויות ברחוב, הקורבנות הם גבר ואישה, בני 80-60, הגבר נדקר במסדרון [וגופתו נמצאה במרכז המסדרון], האישה נדקרה בחדר השינה במיטה [זוגית] המצויה במרכז החדר דרך שמיכה, הערכה בנוגע למספר הדקירות ביחס לכל קורבן, על קיר המסדרון היה מצוי שטיח, המפגע יצא דרך הדלת הראשית [אל מעבר לבניין אחר] ונעל את הדלת.

כמפורט בזכ"ד, הנאשם השיב כי הוא לא יודע פרטים על האירוע".

דיון והכרעה

9.עיקרון יסוד בהליך הפלילי, המעוגן בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הוא כי הנאשם זכאי לעיין בכל חומר החקירה הנוגע לעניינו. זאת, בין היתר, כדי לנהל את הגנתו כראוי וכדי להגשים את זכותו החוקתית להליך הוגן. סעיף 44(א) לפקודת הראיות קובע חריג לעיקרון זה, עת הוא מסדיר את סוגיית החסיון על ראיות מטעמי ביטחון, בקובעו:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם".

במסגרת סעיף זה איזן המחוקק בין האינטרס בקיום דיון פלילי הוגן לבין האינטרס במניעת חשיפתו של חומר חקירה, אשר חשיפתו עלולה לפגוע בבטחון המדינה (ראו למשל: בש"פ 1924/93 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 766, 769 (1993); להרחבה אודות נוסחת האיזון במסגרת עתירה לגילוי ראיה במשפט הפלילי ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 764-759 והאסמכתאות שם (2021)). לבית משפט זה נתונה הסמכות לבדוק את הראיות שנחסו בתעודת חסיון כאמור, ומקום ששוכנע כי המשך חיסויין עלול לפגוע בעשיית משפט צדק לעותר, יורה בית המשפט על גילויין (בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 176, 180-179 (1997)).

בבחינת עתירה להסרת חיסיון, על בית המשפט לבחון בשלב הראשון אם החומר שגילויו מתבקש אכן חוסה תחת תעודת החיסיון שהוצאה. אם המענה לכך חיובי, אזי בשלב השני יש לבחון אם החומר החסוי חיוני להגנת העותר (ראו למשל: בש"פ 6719/17 פקי נ' מדינת ישראל (28.9.2017); בש"פ 966/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (1.3.2018)). במסגרת זו, שומה על בית המשפט לבחון את חומר החקירה החסוי בקפידה יתרה, ככל הניתן מנקודת מבטו של סניגור התר אחר "כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות – לסייע לנאשם" (בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 163, 172 (2002)). אם במסגרת עיון זה נתקל בית המשפט בראיה חיונית להגנת העותר, הנושאת בחובה "פוטנציאל מזכה" ושבכוחה לעורר ספק סביר באשמתו, יורה בית המשפט על גילוי הראיה, גם במחיר של פגיעה באינטרס הביטחוני שבגינו הוצאה תעודת החיסיון לכתחילה.

10.מהעקרון לענייננו. נוסח תעודת החיסיון שהוצאה בענייננו הינו רחב, אולם עניינה של העתירה הינו ממוקד (כמובהר בסעיף 7 לעיל). לאחר שעיינתי, במעמד צד אחד, בחומר הראיות, שוכנעתי כי חומר זה חוסה תחת תעודת החיסיון שהוצאה. אשר לשלב השני של הבחינה, לאחר שבחנתי "בעיני סנגור" את הראיות החסויות הרלבנטיות, אינני סבור כי בראיה אותה מבקש העותר לחשוף ישנו פוטנציאל מזכה המצדיק להורות על הסרת החיסיון. לאחר שעיינתי בראיות החסויות, התרשמתי כי הפרפראזה נוסחה באופן זהיר ומתוך מגמה למנוע מצב בו פריט מידע שניתן לטעון לגביו, ולו בדוחק, כי הוצג על ידי החוקר "שאול" לעותר, יחשב כפריט מוכמן המחזק את הודאת העותר. עתה, לאחר שנוספו לפרפראזה ההשלמות המתוארות לעיל, החשש שהחיסיון יפגע בהגנת הנאשם, כפי שהוסבר על ידי בא כוח העותר, אינו מבוסס.

אשר על כן, ובכפוף להשלמות לפרפראזה שנוספו, העתירה נדחית.