בש"פ 8811/99 ציון קודעי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בש"פ 92598/99), מיום 25.11.99, מפי השופט צ' הרטל, אשר אישר את החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בב"ש 5754/99, החלטה בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.ביום 10.7.99 הוגש נגד העורר כתב אישום, בת.פ. 4740/99, לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בכתב האישום מיוחסים לעורר מעשי סדום בקטין (עבירות לפי סעיף 347(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977-).

2.על פי המתואר בכתב האישום, ביצע העורר מספר פעמים, במהלך חודש מאי 1999, מעשי סדום במתלונן - קטין - על אף סירובו או לאחר ששכנע אותו להיעתר לו.

3.ביום 21.6.99 הורה מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מפי השופטת נ' לידסקי, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 3454/99). בית המשט העיר כי:

למרות שאני רואה במשיב סיכון אף לקטינים אחרים; הייתי שוקלת חלופת מעצר, דהיינו - שחרורו בערובה ובתנאי שיהיה בתנאי "מעצר בית" בביתו של אחר, המרוחק ממקום מגוריו.

אלא שהערב שהוצע על ידי המשיב - לא התרשמתי מאמינותו...(עמודים 6-7 להחלטה).

4.ביום 27.7.99, במסגרת עיון חוזר (ב"ש 3454/99 - ז'), דחתה השופטת ש' אלמגור, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, את הבקשה לשחרר את העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים בשם "שביל החיים". בית המשפט מצא שאין במעצר במוסד זה משום חלופה נאותה למעצר בין השאר בשל התרשמות קצינת המבחן כי אין נכונות כנה מצד העורר להשקיע מאמצים בטיפול גמילה ומשום שהמוסד טרם קיבל רישיון פעולה.

5.על החלטה זו הוגש ערר (ב"ש 91802/99) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר נדחה על ידי השופטת ס' רוטלוי. נקבע כי חזקת המסוכנות לא נסתרה וכי ההלכה היא כי רק במקרים חריגים יתאפשר לעצורים להימצא בהליך של גמילה מסמים במסגרת של חלופת מעצר, הליך אשר ראוי שייעשה לאחר מתן גזר הדין. הוחלט, כי לא זה המקום לאפשר באופן חריג תחילתו של הליך גמילה.

6.החלטה זו בוטלה, במסגרת בש"פ 6327/99, על ידי חברי, השופט א' מצא, אשר מצא כי נפל פגם בהעברת ההליך, אשר נשמע תחילה על ידי השופט ע' מודריק, אל השופטת רוטלוי. הדיון הושב אל בית המשפט המחוזי לדיון בפני השופט מודריק. ביום 13.10.99 החליט השופט ע' מודריק לקבל את הערר והורה על "מעצר בית" מלא של העורר במוסד הגמילה "שביל לחיים", לתקופה של חצי שנה.

7.ביום 4.11.99 הורחק העורר מן המוסד לגמילה בשל חוסר שיתוף פעולה בטיפול. על כן נעצר, ביום 5.11.99, על ידי המשטרה. המדינה הגישה לבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, בקשה לעיון חוזר על החלטת השופט ע' מודריק, לשחרר את העורר למוסד הגמילה הנזכר (ב"ש 5754/99). לטענת המדינה, הרחקתו של העורר ממוסד הגמילה, לאחר שלא שיתף פעולה עם הצוות הטיפולי, מהווה שינוי נסיבות המצדיק את קבלת הבקשה. בית המשפט החליט, מפי השופטת ג' רביד, כי:

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכל ההחלטות הקודמות של בתי המשפט השונים בתיק זה, הגעתי למסקנה כי הדין עם התביעה וכי שינוי הנסיבות מצדיק את החזרתו של המשיב אל מאחורי סורג ובריח.

...

כב' השופטת לידסקי אומנם הביעה דעתה כי יכול שהייתה משחררת את המשיב בחלופת מעצר הולמת אילו זו הונחה בפניה אך אמירה זו נותרה, עם כל הכבוד, אמירת אגב שכן בסופו של דבר כב' השופטת לידסקי לא שיחררה את המשיב.

...

נקל להיווכח, כי מאז החלטת כב' השופטת לידסקי סבו הדיונים בבתי המשפט השונים אך ורק בהקשר לבקשתו של המשיב להשתחרר על מנת לשהות במוסד גמילה. האפשרות כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בדירת אחותו לא עלתה באף אחד מהדיונים האמורים.

...

קשה להשתחרר מן הרושם כי המשיב בחר באופצית הגמילה...על מנת לחמוק באמצעותה ממעצר ממש כאשר בפועל לא הייתה עמו נכונות אמיתית לעבור הליך גמילה ארוך טווח וקשה. (עמ' 7-9 לפרוטוקול).

8.על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, (בש"פ 92598/99). בית המשפט, מפי השופט צ' הרטל, החליט, ביום 25.11.99, לדחות את הערר. על החלטה זו הערר שבפניי.

9.לטענת באת-כוחו של העורר, טעה בית המשפט קמא בקבעו, כי משהפר העורר ביודעין את חלופת המעצר די בכך כדי להחזירו מאחורי סורג ובריח, שכן המדובר, לטענת העורר, בהפרה טכנית. נטען כי בית המשפט טעה גם באמצו את מסקנת השופטת רביד, לפיה יש לראות כאימרת אגב בלבד את דברי השופטת לידסקי, בדבר אפשרות חלופת מעצר. נטען, כי בית המשפט הפריז במשקל שייחס לעברו הפלילי של העורר, אשר כולל עבירות שאינן ממין העבירות נשוא כתב האישום.

10.לפניי חזרה באת-כוח העורר על טענותיה. לעומתה ציין בא-כוחה של המדינה את מסוכנותו של העורר בשל עברו הפלילי ובשל טיב מעשה העבירה המיוחס לו. כן הדגיש, כי בשל סילוקו של העורר ממוסד הגמילה אין עוד לתת בו אמון, ומשום כך יש לקיים את ההחלטה בדבר מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

11.לאחר סיום הדיון בפניי, קיבלתי הודעה מטעם בא-כוח המדינה לפיה הובא לידיעתו מידע מאת הגורמים המקצועיים המטפלים במתלונן, מידע על פיו לא יוכל המתלונן, לעת עתה, להעיד במשפטו של העורר. בעקבות מידע זה מתכוונת המדינה לבקש מבית המשפט קמא, הדן בתיק, לדחות את המשך משפטו בכחצי שנה. בנסיבות אלה מסכימה המדינה כי הערר יתקבל, באופן שהתיק יוחזר לבית משפט השלום לשם שחרורו של העורר בחלופה הולמת אשר תתאים לשינוי הנסיבות, כאמור לעיל. בהודעה האמורה מציין בא-כוחה של המדינה, כי באת-כוחו של העורר מבקשת כי בית משפט זה ידון תחילה בתנאי השחרור של העורר בטרם יחזיר את התיק לבית משפט השלום.

12.לאחר ששקלתי את שינוי הנסיבות, אני מחליט לקבל את הערר במובן זה, כי הדיון יוחזר לבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר ידון בשחרורו של העורר לחלופת מעצר ההולמת את נסיבות העניין.

העורר ישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום, הדן בחלופת המעצר.

אי לכך הערר מתקבל כמפורט לעיל.