בש"פ 8813/99 יעקב כהן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 7.12.99, בב"ש 92381/99, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד העורר בת.פ. 40384/99. כתב האישום המתוקן מייחס לעורר 14 אישומים בקשירת קשר לביצוע פשע (עבירות לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-); 14 גניבות רכב (עבירות לפי סעיף 413ב'(א) לחוק העונשין); 14 פריצות לרכב (עבירות לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין); 16 זיופי מסמכים (עבירות לפי סעיף 413ח' לחוק העונשין); 14 שינויי זהות של רכב (עבירות לפי סעיף 413ט' לחוק העונשין); 14 התחזויות כאדם אחר (עבירות לפי סעיף 441 לחוק העונשין); 13 שימושים במסמכים מזויפים (עבירות לפי סעיף 420 לחוק העונשין); 3 ניסיונות למסחר ברכב גנוב (עבירות לפי סעיף 413יא' בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין); ניסיון לקבל דבר במרמה (עבירה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין); 15 אישומים בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין); 11 אישומים במסחר ברכב גנוב (עבירות לפי סעיף 413יא' לחוק העונשין); פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה (עבירה לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין); הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו1986-).

2.על פי כתב האישום קשרו העורר ונאשם אחר קשר לסחור במכוניות גנובות ובכך עסקו בין דצמבר 1998 לבין ספטמבר 1999. השניים גנבו מכוניות; פרצו לרכבים זהים למכוניות שגנבו וגנבו מהם מסמכים מזהים; זייפו את המכוניות בכך שהסירו את לוחיות הרישוי המקוריות והניחו במקומן לוחיות מזויפות, שעליהן היו רשומים מספרי הרישוי של המכוניות הזהות הבלתי גנובות; זייפו רשיונות רכב, תעודות זהות וחותמת של בנק; גנבו מתוך המכוניות הפרוצות כרטיסי אשראי והשתמשו בהם; הזדהו בפני קונים באמצעות תעודות זיהוי מזויפות; השותף מכר את המכוניות, על דעת העורר, לידי הקונים וקיבל תמורתן כסף מזומן; במספר מקרים אף התקשרו אל הקונים, בררו עמם היכן נמצא הרכב המזויף וגנבוהו כדי למוכרו בשנית.

3.ביום 7.12.99 החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופט א' טל, לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בית המשפט בחן את הראיות כנגד כל אחד מן הנאשמים וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לגבי כל אחד מהם. בית המשפט מצא כי העורר ושותפו מסוכנים לציבור:

התנהגותו של כל אחד מהמשיבים באישומים המיוחסים להם בכתב-האישום היא התנהגות חמורה שמלמדת על היותם מסוכנים לשלומו של הציבור ולשלום רכושו היקר, אותו הוא קונה בעמל רב.

התנהגותם של המשיבים היא התנהגות מתוכננת ומתוחכמת...

...

אינני מבחין בעניין מסוכנותם של המשיבים לשלומו של הציבור ולשלום רכושו בין משיב 1 [לעורר] שכן מדובר במעשים שנעשו במסגרת קשר פלילי שנקשר בין המשיבים ותוך שיתוף פעולה ביניהם, לפני ובמהלך ביצוען של העבירות. גם אם משיב 1 נטל, לכאורה, חלק פעיל יותר בביצוען, כאשר הוא זה שמכר את כל הרכב הגנובים והמזויפים אין בכך כדי להמעיט מחומרת התנהגותו של [העורר], ואף אם היה עצור בזמן שנמכרו חלק מכלי הרכב, הרי לצורך המכירה גופא לא נדרשה נוכחותו.

גם אם אינני זוקף לחובתו של [העורר] את התנהגותו נשוא אישומים השישה-עשר והשבעה-עשר, שאירעה בתחילת שנת 1997 ואשר בגינה לא נעצר בזמנו ולא נחקר, הרי עדיין הוכיח בהתנהגותו באישומים האחרים את היותו מסוכן לציבור ולרכושו. (עמודים 6-7 להחלטה).

בית המשפט ציין את עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל עבירות סמים, נשק, אלימות, זיוף, ורכוש.

4.בית המשפט שלל חלופת מעצר תוך שהוא מציין כי הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של העורר, בהן הריונה המתקדם של אשתו ומצבו הנפשי עקב תאונה שעבר בגיל 13, ומצא כי אין בנסיבות אלה כדי להצדיק שחרור לחלופת מעצר.

5.בא-כוח העורר, עו"ד מ' אלוני, טען בהרחבה כנגד התשתית הראייתית הקושרת את העורר לביצוע העבירות. הוא הצביע על כך כי מלבד נוכחותו של העורר בשני אישומים וקיום שיחות טלפון, אין ראיה ממשית המקשרת את העורר למעשים המיוחסים לו ולשותפו. לפי גרסת ההגנה, הן נוכחותו והן שיחות הטלפון היו תמימות ולכן אין תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. אמנם, כאשר הבחין העורר בנוכחות המשטרה, באחד האישומים, הוא נמלט, אך מעשה זה ניתן להסבירו על רקע עברו הפלילי הכללי של העורר ובשל החשש כי הנאשם האחר יסבכו שלא בצדק במעשי העבירה שלו. גרסתו הכללית של העורר היא כי לא ידע על הפליליות שבמעשי הנאשם האחר ולכן גם בשיתוף הפעולה לא היה משום ביצוע בצוותא של עבירה.

6.לחלופין, טען בא-כוח העורר כי בהנחה שיש תשתית ראייתית לכאורה, יש לשחררו לחלופת מעצר. הוא הציע את שהייתו יומם ולילה בישיבת "אור דוד". בא-כוח העורר הצביע גם על נכותו הנפשית של העורר, אשר נגרמה בתאונת דרכים לפני שנים רבות.

7.לעומת טענות אלה, פירט בא-כוח המדינה, עו"ד א' כרמל, את חומר הראיות המקשר את העורר לשני אישומים בכתב האישום. בא-כוח המדינה הודה כי לגבי שורה של עבירות אחרות קיימת "בעיה" מבחינת חומר הראיות כלפי העורר, בהבדל מן הנאשם הנוסף. עם זאת, טענתו היא, כי מעורבותו בשני האישומים (אחד ושלוש בכתב האישום המתוקן) די בה כדי לעצור את העורר עד תום ההליכים. בשני האישומים האלה נוכחותו של העורר לא יכלה להיות תמימה. כלומר, באישום הראשון יש פלט שיחות תכופות בסמוך לביצוע העבירה על ידי הנאשם האחר אל העורר ומתוכן הדברים של הנאשם האחר, כפי שנשמע על ידי אחד העדים עולה, לדברי בא-כוח המדינה, כי העורר היה הגורם המכוון, אשר קיבל מן הנאשם האחר דיווח מתמיד על מהלך ביצוע הקשר. בא-כוח המדינה תומך את הראיות לכאורה גם בהימלטותו של העורר לאחר שהבחין באנשי המשטרה.

8.באשר לאיום השלישי, נוכחותו של העורר אינה יכולה להיות, לדברי בא-כוח המדינה, תמימה, משום שהסברו בדבר הימצאותו במקום אינו מתקבל על הדעת. כן הצביע בא-כוח המדינה על העובדה כי באישומים אחרים היה מעורב מספר הפלא-פון שנתפס לאחר שנפל מכיסו של העורר.

9.לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין על רקע חומר הראיות המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי בשלב זה קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד העורר, לפחות באישומים אחד ושלוש. כידוע, שאלת המהימנות תיבחן על ידי בית משפט של דיון.

10.בכך מגיע אני לשאלת חלופת המעצר. בא-כוח המדינה התנגד לשחרורו של העורר למסגרת של ישיבה. הוא הצביע על עברו הפלילי המכביד של העורר ועל העובדה וכי המעשים המיוחסים לו בוצעו, לכאורה, שעה שתלויים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי בני הפעלה.

11.שקלתי את טיעוניהם של בעלי הדין לעניין חלופת המעצר והגעתי למסקנה כי חומרת המעשים המיוחסים לעורר, גם שהם עבירות רכוש, מצביעה על מסוכנותו של העורר, וזאת במיוחד על רקע עברו הפלילי המכביד.

אי לכך, הערר נדחה.