בש"פ 8820/09 מונגד סולטאן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 30.10.2009, בתיק עמ"ת 26667-10-09, בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא בתיק ב"ש 4793/09 מיום 29.10.2009.

כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי, כתב אישום (פ 2450/09), המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין; ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.8.2009, הודיע העורר לאשתו (להלן: המתלוננת ), כי איננו מעונין שהיא תדבר עם בני משפחתה. כשזו ביקשה להתקשר בסמוך לכך לבית הוריה, העורר הוציא את הטלפון מידה, סטר לה, תפס את ראשה והטיחו בקיר. אחר כך, נטל העורר חגורת עור והחל להכות בה את המתלוננת, בעודה מוטלת על הרצפה. המתלוננת נסה לסלון הדירה והעורר דרש ממנה למסור לו את מפתחות הבית. משסירבה, העורר השליך לעברה עציץ, אך החטיא. המתלוננת ברחה למקלחת, שם תפס העורר בראשה, הכניסו לתוך האסלה והחל להכותה. לאחר מכן, הוא תפס בצווארה של המתלוננת והרימהּ מעלה, בעודו מכה בה. באותו האירוע, גזר העורר משערות ראשה של המתלוננת ואף נטל סכין מהמטבח ואיים עליה, כי אם תתלונן על המעשים, יהרוג אותה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 4973/09).

ביום 1.10.2009, קבע בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט ר' אמיר ), כי קיימות ראיות לכאורה, וכן שתי עילות מעצר בעניינו של העורר, חזקת מסוכנות סטטוטורית וחשש לשיבוש הליכי משפט. נוכח זאת, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר, עד להכנת תסקיר מבחן בעניינו, בו תיבחנה חלופות המעצר אשר הוצעו על ידי סנגורו.

בתסקיר המעצר מיום 21.10.2009, התקשה שירות המבחן להעריך את הסכנה הנשקפת מן העורר, לאחר ששני בני הזוג הכחישו מכל וכל את התרחשות האירוע האלים. נוכח זאת, על אף שחלופת המעצר בבית דודו בטייבה נמצאה מתאימה מבחינת קיומו של גורם מפקח, קצינת המבחן נמנעה מהמלצה חד משמעית לשחררו לחלופה זו. ביום 29.10.2009 קבע בית משפט השלום, כי ניתן לאיין את מסוכנות העורר על ידי שחרורו לחלופת מעצר בבית הדוד בטייבה. נוכח זאת, החליט בית המשפט לשחררו למעצר בית מלא כאמור, ובתנאים הבאים: איסור קיום כל קשר עם המתלוננת ובני משפחתה; הפקדת עירבון בסך 10,000 ש"ח; התחייבות עצמית והתחייבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח כל אחת; וכן פיקוח שירות מבחן. ביצוע ההחלטה עוכב, כדי לאפשר למשיבה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי.

ביום 30.10.2009 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ל' ברודי ) את ערר המדינה על ההחלטה. חלופת המעצר בטייבה נמצאה לא מתאימה, בשל קרבתה למקום מגוריה הנוכחי של המתלוננת ביישוב ג'ת ובשל מצבו הרפואי של דוד העורר. נוכח זאת, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת, תוך מתן הוראה לשירות המבחן להכין תסקיר משלים, בו תיבחנה חשדות בדבר שימוש בסמים אשר הועלו לגבי העורר, התפתחות הליכי הגירושין בהם פתחה המתלוננת וכן חלופות מעצר נוספות. בית משפט השלום התבקש על ידי בית המשפט המחוזי לקבוע דיון נוסף בעניינו של העורר, תוך 14 יום.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוענת באת כוח העורר, כי אין צורך בקבלת תסקיר משלים כדי לשחרר את מרשהּ לחלופת המעצר בטייבה. לדבריה, טייבה מרוחקת מספיק מג'ת ובריאותו הלקויה של הדוד לא תמנע ממנו לפקח על העורר ולערוב לו. היא מציינת, כי אין כל אינדיקציה לכך שהעורר משתמש בסמים וכי אין לו עבר פלילי. היא מדגישה, כי הוא אינו מעונין בחזרה לחיים משותפים עם המתלוננת, ולפיכך אין חשש שיפגע בה באם ישוחרר. עוד נאמר בערר, כי העורר מסכים גם לפיקוח תחת איזוק אלקטרוני בחלופת המעצר. לבסוף, טוענת באת כוח העורר, כי אין כל אלטרנטיבה לחלופת המעצר בטייבה ולפיכך לא היה מקום לשלוח את העורר

לקבלת תסקיר משלים.

באת כוח המשיבה טענה בדיון שנערך לפניי, כי האישומים החמורים כנגד העורר מצדיקים בירור יסודי של היחסים בין בני הזוג ועל כן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דין הערר להידחות. לעורר מיוחסות עבירות חמורות של תקיפה ואיומים. כאמור בהחלטתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע מעשי האלימות המבחילים ושל מסוכנות הנשקפת מן העורר. כפירתה של המתלוננת בגרסה שמסרה למשטרה בתחילה, מעלה בנוסף חשש לשיבוש הליכי משפט. מוכנות אביה להחזירה לבית העורר לאחר הסולחה שנערכה ביניהם, מעלה תהיות לגבי רמת הביטחון שניתן להעניק לה, אף אם היא תשהה בבית משפחתה.

בנסיבות אלה, שחרור לחלופת מעצר, מחייב לבדוק את כלל החלופות האפשריות, את כוונותיו העתידיות של העורר באשר למערכת היחסים עם המתלוננת, את הסכנה הנשקפת משחרורו נוכח בעיית הסמים שלא נבחנה בתסקיר הקיים ועוד. בדיקה זו בדיוק עתידה להתבצע על ידי שירות המבחן בימים הקרובים, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי. גם בהיעדר חלופת מעצר מתאימה אחרת, הנתונים הנוספים יסייעו בידי בית המשפט לשקול, באלו תנאים – אם בכלל – ניתן לשחרר את העורר. שלומה של המתלוננת וניהול תקין של הליכי המשפט בתיק, אינם מאפשרים לשחרר את העורר לשום חלופה, בטרם לובנו שאלות אלה, ועל כן איני מוצא מקום להתערב בהחלטת הביניים של בית המשפט על המשך המעצר עד להכנת תסקיר משלים. בל נשכח את הערתו של בית המשפט המחוזי, כי לולא גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, היה שוקל לעצרו עד תום ההליכים.

במידה ולאחר בחינת התסקיר המשלים, יחליט בית משפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, תוכל באת כוחו לערור על ההחלטה, כשבידיה התמונה המלאה לגבי נסיבות המקרה וחלופות המעצר האפשריות.

סוף דבר, הערר נדחה.