בש"פ 8824/03 אדי טוביאנה נ. מדינת ישראל

1.לבית משפט השלום באשדוד (במושבו בקרית גת), הוגש כתב אישום המייחס לעורר ולאדם נוסף עבירה של התפרצות וגניבה. מדובר בהתפרצות למחסן ממנו נגנבו כלי עבודה. בית משפט השלום נעתר לבקשה והורה על מעצרם של שני הנאשמים עד תום משפטם. יצויין, כי האחר הודה במיוחס לו. בית המשפט המחוזי דחה ערר שהוגש על ידי העורר דכאן. מדובר, אם כן, בערר נוסף.

2.הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי מצאו, כי קיימות ראיות לכאורה לא רק לגבי האחר אלא אף לגבי העורר. לעניין עילת המעצר נמצא, כי לאור הרשעותיו הקודמות של העורר והקשר בין עבירות רכוש לבין צריכה של סם, הרי קיימת עילת מעצר. נראה לי, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים.

3.עיון בתדפיס מן המרשם הפלילי מלמד, כי אכן לחובתו של העורר נרשמו הרשעות בעבירות שונות, לרבות תקיפת שוטר במילוי תפקידו, גניבה, הפרת הוראה חוקית ועבירות סמים. עם זאת, ראוי לציין, כי גזר הדין האחרון בשל הרשעה בעבירת סם ניתן בחודש ינואר 1999. מאז אותה הרשעה לא נרשמה לחובתו של העורר הרשעה נוספת. לפיכך, אין לומר, כי מדובר בעורר שביצע עבירות רכוש רבות תוך תקופה קצרה, או שעבירות הרכוש שביצע קשורות בעבירות סמים. על כן, אין לומר שקיימת עילת מעצר.

3.אי לכך, הנני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, והנני מורה, כי העורר ישוחרר בתנאים הבאים:

א.הפקדה של 5,000 ש"ח במזומן.

ב.התחייבות עצמית בערבותם של שני ערבים בסכום של 20,000 ש"ח, לגבי כל אחד.

הסידורים לעניין השחרור יתבצעו בבית משפט השלום בקרית גת.