בש"פ 8834/99 מדינת ישראל נ. רופאת מחמודוב

לפניי בקשה של המדינה להאריך בשנית את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדם.

1.על פי כתב האישום (ת.פ. 389/98, מחוזי חיפה), ניסו מחמודוב ומירלייב לרצוח אדם בשם ולרי סימונדייב. מחמודוב צעק לעברו דברי איומים כגון "אני אהרוג אותך ואת משפחתך", ירה לעברו מספר פעמים באקדח, ופצע אותו בבטנו, בידו וברגלו. מירלייב תקף את ולרי בסכין שעה שהיה שרוע, פצוע, על הקרקע. מירלייב דקר גם את סרגיי, אחיו של ולרי, בבטנו ונאשמת אחרת היכתה אותו במקל. דוידוב דחף את אחד הנוכחים, אשר זרק אבן לעבר המשיבים וכן בעט באחר והפילו כדי להרחיקו ממירלייב. לאחר שעזבו את המקום, נסעו השלושה לפארק הכרמל שם הטמינו את האקדח ואת הסכין. בנוסף נטען כי מחמודוב ברח עת שוטר ניסה לעוצרו.

2.ביום 24.12.98 הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם (ב"ש 2503/98). בית המשפט, מפי השופטת ש' שטמר, קיבל את הבקשה. נאשמת נוספת בכתב האישום שוחררה בערובה. בית המשפט ניתח את חומר הראיות שלפניו וציין, בהתייחס לכל משיב, מהן הראיות לכאורה נגדו. אחר התייחס בית המשפט לעילות המעצר, בחן לעומק, לגבי כל משיב, את חלופות המעצר ופסלן. בית המשפט ציין את אכזריות המעשים, ואת עברו הפלילי של דוידוב.

3.ביום 28.9.99 האריך בית משפט זה, מפי השופט ת' אור, את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים בציינו כי:

מפי באי כוח הצדדים שמעתי, שבית המשפט מנהל את הדיון אף בשעות שאינן מקובלות, וכי רק מנימוקים אוביקטיביים שאינם תלויים בבית המשפט טרם נסתיים הדיון בתיק. עתה קבועים חמישה תאריכים נוספים במהלך שלושה החודשים הקרובים, אשר במהלכם, כך יש לקוות, יסתיים הדיון.

בנסיבות אלה, ולאור מסוכנותם של המשיבים אם ישוחררו ממעצר, באתי למסקנה כי יש להעתר לבקשת המדינה... (עמודים 2-3 להחלטה).

4.על פי הבקשה שלפניי, מאז החלטת הארכת המעצר התקיימו שתי ישיבות בחודש נובמבר בימי שישי (12.11.99, 19.11.99) בהן באה פרשת התביעה אל קיצה. אז ביקשו הסנגורים שלא להתחיל בפרשת ההגנה וכן טענו לגבי מירלייב ולגבי דוידוב כי אין להשיב לאשמה. בית המשפט הטיל על הצדדים להגיש סיכומים בעניין טענה זו וקבע את תחילת פרשת ההגנה לישיבה הבאה. בשלב זה נקבעו ארבעה מועדי דיון: 16.12.99, 21.12.99, 7.2.2000, ו- 25.2.2000 (כולם במהלך ההארכה המבוקשת).

5.לפניי ציין בא כוח המדינה כי מלבד הדיון שיתקיים ביום 21.12.99 נקבעו התאריכים הבאים: 11.1.2000, 7.2.0000, 25.2.2000, 3.3.0000, ו24.3.2000-. כן התברר כי ביום 16.12.99 נדחתה טענת "אין מה להשיב" של מירלייב ושל דוידוב. כן התברר כי דוידוב הורשע בינתיים ביום 15.4.99 בעבירת חטיפה לפי סעיף 374 לחוק העונשין, וכי נגזרה עליו שנת מאסר בפועל, לריצוי מיום מעצרו ב9.12.99-, וכן 24 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

6.מנגד טענו באי כוחם של המשיבים, כי בשל הימשכות המשפט אין זה מן הראוי להאריך פעם נוספת את מעצרם. כן טענו כי חל כרסום בחומר הראיות.

7.לאחר ששקלתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה להארכת מעצרם בשנית של המשיבים. המשפט מתנהל באופן תקין ונקבעו תאריכים להמשך פרשת ההגנה. לא השתכנעתי כי חל כרסום כלשהו בתשתית הראייתית לכאורה. חומרת העבירות מבססת את מסוכנותם של כל המשיבים. באשר למשיב מס' 3, הרי עברו הפלילי מכביד במיוחד.

8.אי לכך, אני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, בתשעים ימים החל ביום 23.12.99, או עד למתן פסק דין בת.פ. 389/98 (מחוזי, חיפה), לפי המוקדם.