פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8835/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העוררים:
1. מרדכי מטטוב
2. רחמים אבאיוב
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 25.11.2010 בתיק
13327-11-10, שניתנה על-ידי כבוד השופט דב מגד
תאריך הישיבה:
כ"ט בכסלו התשע"א (06.12.10)
בשם העורר 1:
עו"ד ירום הלוי
בשם העורר 2:
אין התייצבות
בשם המשיבה :
אין התייצבות
החלטה
1.
מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה נקבע שקיימות ראיות לכאורה כמו גם עילת מעצר ביחס לכתב אישום שהוגש נגד העוררים, ובהתאם נדחה הדיון על מנת לקבל תסקיר מעצר אודותם. טענת הסנגוריה הינה כי
היה מקום להורות על שחרור העוררים במסגרת ההחלטה הנדונה, בשל החסר בראיות לכאורה נגדם. על פי כתב האישום, שני העוררים ונאשם נוסף (חיים מלאייב, להלן: " מלאייב ") קשרו קשר להוביל את המתלונן למקום מפגש, ולאחר שהגיע למקום האמור, שלף מלאייב אקדח וירה לעבר רגלו של המתלונן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. מעשים אלה בוצעו כחלק מהקשר.
2.
בית המשפט המחוזי ציין כי הראיות נגד העוררים הינן נסיבתיות. לאמור – מפגש בשעת לילה מאוחרת ובשטח פתוח שבו לא אמורים להימצא אנשים נוספים העלולים להיפגע. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי: "אין בנמצא כל ראיה שהמשיבים 2 ו-3 ( העוררים ) ידעו שהמשיב 1 ( מלאייב ) נושא אקדח על גופו ועל כוונתו לירות במתלונן". מכאן נקבע, שחל כרסום מסוים בראיות התביעה ביחס לעוררים. לצד זאת הדגיש בית המשפט המחוזי, כי נוכחות העוררים במקום המפגש, בנסיבות שתוארו, מבססת קיומן של ראיות לכאורה נגדם.
הסניגור סבור שנפלה טעות במסקנתו של בית המשפט המחוזי. לדעתו, בשל חולשתן של הראיות היה מקום להורות על שחרור העוררים לאלתר.
3.
אכן, יש הגיון בעמדת הסנגוריה. דא עקא, בית המשפט המחוזי טרם סיים את מלאכתו. לא ניתנה החלטה בבקשת המדינה להורות על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים, אלא העניין נדחה לשם קבלת תסקיר. לא הייתי קובע במסגרת בקשה זו מסמרות בדבר איכות הראיות לכאורה הניצבות נגד העוררים. זאת, פרט לכך שאין הכרח לשחררם בשלב זה. עמדתי זו נובעת גם מכך כי ראוי שבית המשפט ישלים את החלטתו אף בעניין הראיות. לא ברורה עמדת בית המשפט בדבר אילו עבירות הוכחו לכאורה. לשון אחרת – אם לא ידעו העוררים שמלאייב הגיע למקום כשהוא מצויד באקדח, או שהתכוון להשתמש בו, מה כן הוכח לכאורה לגבי העוררים, על פי השקפת בית המשפט המחוזי? יוצא שנוכחותם של העוררים בנסיבות המחשידות, עשויה לבסס את המשך מעצרם בשלב הביניים של המעצר, אך אינני מביע עמדה מעבר לכך – לשני הכיוונים. לנוכח האמור, דעתי היא כי יש לאפשר לשני הצדדים לטעון לגבי הראיות, על בסיס קביעותיו של בית המשפט המחוזי, בישיבה הבאה האמורה להתקיים בזמן הקרוב.
4.
בכפוף לאמור, הערר נדחה.
ניתנה
היום, כ"ט בכסלו התשע"א (6.12.2010).
ש ו פ ט