בש"פ 8839/06 אביאל אוחיון נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צ' צפת) מיום 4.10.06 בב"ש 21434/06, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 8236/06.

ב.(1) ביום 16.8.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר בבית המשפט המחוזי (ת"פ 8236/06). כתב האישום מייחס לעורר שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) כנטען בכתב האישום, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 23.7.06 הגיעה המתלוננת לביתה באזור יא באשדוד. לפי הנטען, נשאה המתלוננת תיק שהכיל 16,000 ₪ במזומן, ארנק, כרטיס אשראי, פלאפון ומסמכים שונים. נטען, כי העורר שהבחין בהגעתה, תפס אותה, הפיל אותה לרצפה, גרר אותה ובעט בה עד שנקרעה רצועת התיק. בשלב זה, כך נטען, חטף את התיק ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלוננת חבלות בזרועה ובגבה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים (ב"ש 21434/06).

ג.בהחלטה מיום 24.8.06 (השופטת צפת) נקבע, כי כנגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. עוד נקבע, כי חומרת המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי מלמדים על מסוכנותו הרבה, ולפיכך קמה עילת מעצר בעניינו. עם זאת, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר לצורך בחינתה של חלופת מעצר. הוחלט, כי העורר ייעצר עד לאחר הדיון בתסקיר.

ד.(1) בתסקיר מיום 13.9.06 נאמר, כי "לאור העובדה כי העבירה בה נחשד בוצעה בעת היותו בפיקוח, והעובדה כי לאביאל (העורר - א"ר) שלושה תיקים פתוחים של הפרות צו ומספר תיקים נוספים בגין עבירות שונות ... אנו מתרשמים כי הנ"ל מתקשה בקבלת סמכות ומתקשה להציב גבול להתנהגותו. על כן אין באפשרותנו לשלול כי יפר תנאים מגבילים". אשר לחלופה המוצעת – מעצר בית בבית הוריו – צוין, כי "לאור העובדה שכנגד אביאל נפתחו 3 תיקים בגין הפרת הוראה חוקית במהלך התקופה בה שהה במעצר בית בבית הוריו והיחס הסלחני שמבטאים כלפיו בני משפחתו מעוררים ספק באשר ליכולתם להציב גבול להתנהגותו". נוכח האמור, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת.

(2) ביום 14.9.06 הורה בית המשפט על הגשת תסקיר משלים, בו ייבחנו חלופות נוספות.

(3) התסקיר המשלים הוגש ביום 3.10.06. בתסקיר שלל שירות המבחן שתי חלופות: מעצר בבית אחותו של העורר, המתגוררת ביבנה, ומעצר בבית אחיו. אשר לחלופה נוספת שהוצעה – מעצר בבית חברהּ של אחות נוספת של העורר בפיקוח החבר ואימו – נמסר, כי הערבים מודעים למשמעות וחומרת ההליך המשפטי בו מעורב העורר ומבינים את הצורך בהצבת גבולות בעבורו. לפיכך צוין, כי "חלופה זו הינה חלופה הולמת וממליצים על שחרור הנ"ל ממעצר בתנאים מגבילים".

ה.בהחלטה מיום 4.10.06 עמד בית המשפט על כך, כי לחובת העורר שלוש הפרות של תנאי מעצר בית שהוטל עליו בהליך אחר, ואף הוגשו נגדו כתבי אישום בגין הפרות אלו. כן עמד בית המשפט על העובדה, שהעבירה המיוחסת לעורר נעשתה בעת ריצוי עונש של שישה חודשי עבודות שירות שנגזרו עליו בתיק אחר, וכן על כך שתלויים נגדו שישה כתבי אישום שונים. נקבע, כי בנסיבות אין לתת אמון בעורר ולשחררו בתנאים. נוכח האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ו.(1) מכאן הערר, בו נטען, כי שגה בית המשפט קמא שעה שהורה על מעצרו של העורר בניגוד לאמור בהמלצת שירות המבחן. נטען, כי ההמלצה ניתנה לאחר שנשקלה מסוכנותו של העורר ובשים לב לעובדה כי הפר בעבר תנאי מעצר בית. לטענת העורר, מכלול השיקולים מטה את הכף לשחרורו בתנאים בהתאם להמלצה.

(2) בדיון טען בא כוח העורר, כי ההפרות היו מינוריות ללא עבירה נוספת; המדובר באדם בן 19 שסיכויי הזיכוי לשיטתו בתיק הנוכחי אינם מעטים; שירות המבחן מכיר היטב את העורר והמליץ על החלופה; לקחי המעצר עשו את שלהם, וניתן להוסיף פיקוח מעצרים ואיזוק אלקטרוני.

(3) באת כוח המדינה טענה, כי אין ליתן בעורר אמון שהוא היסוד לשחרור לחלופה; חרף גילו הצעיר נכשל עד כה בעבירות רבות, ובמיוחד שעה שהעבירה הנוכחית נעברה בעת ריצוי עונש של עבודות שירות.

ז.(1) עיינתי בחומר שהוגש. העורר, שטרם מלאו לו עשרים, כבר הורשע בעבר פעמיים – פעם בעבירת גניבה ופעם במקבץ עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, התפרצות וגניבה, שימוש ברכב ללא רשות (גניבת אופנוע), ונהיגה ללא רישיון. העבירות בוצעו בין השנים 2005-2002. ניסיון לשילובו של העורר בהליכי גמילה לא עלה יפה, וכן תלויים ועומדים נגדו כתבי אישום על עבירות רכוש ונהיגה ללא רישיון, תקיפה והעלבת שוטר מ-2005 ו-2006, וכן שלושה תיקים בעבירות של הפרת הוראה חוקית. עיינתי גם בתסקירי שירות המבחן למבוגרים. העורר מוכר משנת 2000 – קרי מגיל 14 – לשירות המבחן לנוער. בתסקיר מיום 13.9.06 נמסר כי מאז הועמד העורר בפיקוח מעצר התקשה להגיע לשירות המבחן ולשתף פעולה, אף כי הביע רצון להמשיך בשיחות וטען ומסר כי ערך שינוי בחייו. על ההפרות לא יידע את שירות המבחן. המלצת השירות הייתה מאסר מותנה מוחשי, אך לא המלצה טיפולית. כאמור, נשלל על-ידי השירות חלק מהחלופות שהוצעו, אך בתסקיר משלים מ-3.10.06 נמסר על נכונות אמו של בן זוגה של אחות העורר ובן הזוג עצמו – לערוב ולפקח, והשירות התרשם כי זו חלופה הולמת.

(2) לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לערר. העורר החל בעבריינות בגיל צעיר מאוד, ופגיעתו בציבור אינה טובה; הפרת האמון חזרה ונשנתה לכאורה; והרוח הנושבת מן התסקיר הבסיסי של שירות המבחן אינה חיובית. אכן, התסקיר המשלים ממליץ על החלופה הספציפית, ובודאי איני מטיל כל דופי בערבים המוצעים ובנכונותם, אך חוששני כי משאין על העורר לאורך שנים מורא החוק, קשה מאוד ליתן בו אמון לאחר ההפרות. כידוע, הפרת תנאי מתנאי הערובה היא עצמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים; ראו גם דברי השופט זמיר בבש"פ 3962/00 גאנם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); וכן בש"פ 10696/05 לבנון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). יש רק לקוות כי ההליכים המשפטיים בתיקים המהותיים הנוגעים לעורר לא ירחקו.

(3) כאמור, לא אוכל להיעתר לערר.