בש"פ 884/09 אלכסנדר גוטיה נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן ) שדן בבקשת התביעה לעיון מחדש בהחלטה קודמת לפיה שוחרר העורר בתנאים מגבילים והורה – לאחר קבלת תסקירי מבחן – על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

2.

כתב האישום כנגד העורר כולל שנים עשר אישומים, המייחסים לו שורה של עבירות אלימות ומין במשפחה. כעולה מכתב האישום, העורר והמתלוננת חיו כבני זוג כ-14 שנה ולהם שלושה ילדים. במהלך תקופת חייהם הזוגיים, במועדים שונים, התעלל העורר במתלוננת בכך שביצע בה מעשי סדום, אינוס, ומעשי גידופים, השפלות, צעקות וזריקת חפצים. כמו כן, נהג העורר להכות את ילדיו הקטינים בהזדמנויות שונות.

3.

שמונה האישומים הראשונים בכתב האישום מתייחסים לביצוע מעשי התעללות שונים במתלוננת ובהם – תקיפתה במועד שבו ניסתה להודיע לעורר על סיום היחסים ביניהם; ביצוע מעשה סדום בה באמצעות החדרת איבר מינו של העורר לפיה של המתלוננת בכפייה במספר מועדים; ביצוע מעשה סדום דומה תוך תקיפת המתלוננת והתעלמות מסירובה; הכאת המתלוננת במכת אגרוף בעקבות סירובה לקיים עמו יחסי מין; אינוס המתלוננת במספר מועדים; אינוס המתלוננת וביצוע מעשי סדום בה לאחר תקיפתה בנסיבות מחמירות, תוך כליאתה בחדר ארונות. בגין מעשים אלה, מיוחסים לעורר עבירות שונות לפי

חוק העונשין , התשל"ז-1977 ( 'החוק' ) , ובהן תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 וסעיף 382(ג) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; מעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיף 347(ב), סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(ב)(4) לחוק; אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; ותקיפת בת-זוג (סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק).

4.

שלושה אישומים נוספים מתייחסים לעבירות אלימות שביצע העורר כנגד שניים מילדיו הקטינים. באישום התשיעי, נטען כי בהזדמנויות רבות נהג העורר לצעוק על הילדים ולהכותם, בין היתר, באמצעות הצלפה בחגורה בגופם; הכאתם בידיו וברגליו מידי יום; הצלפה בהם באמצעות מגבת; הכאת אחד הילדים כאשר לא ביצע פעילות ספורט יומית. באישום העשירי מיוחס לעורר כי התעלל באחד מילדיו והיכה אותו לאחר שלא הצליח לעמוד בפעילויות ספורט שנדרשו ממנו על ידי העורר. העורר הצליף בקטין מספר פעמים באמצעות מגבת, הכהו בגבו, איים עליו, והכה אותו בבטנו במועדים שונים. באישום האחד-עשר, מיוחס לעורר כי היכה את בתו הקטינה בראשה פעמיים לאחר שזו שבה מבילוי בשעת לילה. בגין מעשים אלה, יוחסו לעורר עבירות התעללות בקטין או חסר ישע על פי סעיף 368ג' לחוק בשני אישומים, ועבירות תקיפת קטין או חסר ישע על פי סעיף 368ב(א) לחוק.

5.

האישום השניים עשר מייחס לעורר עבירות איומים והפרת הוראה חוקית. נטען, כי ביום 29.09.08 נעצר העורר בגין התלונה נשוא כתב אישום זה. ביום 7.01.08, במסגרת מעצר לצרכי חקירה, הורה בית משפט השלום ברמלה, בהסכמת התביעה, על שחרור העורר בתנאים מגבילים, ובהם מעצר בית מלא בפיקוח מפקח, ואיסור על יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת והילדים. ביום 30.01.08 הוגש כתב האישום, וביום 19.11.08, לאחר דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, קבע בית המשפט המחוזי כי העורר יישאר משוחרר בתנאים המגבילים, תוך שהוא מוסיף תנאים להגברת האפקטיביות של החלופה ( כב' השופט מ' יפרח ). ביום 18.11.08 התקשר העורר למתלוננת, וביקש לשוחח עימה תוך הפרת תנאי השחרור. בהמשך, התקשר אחד המפקחים למתלוננת על מנת לשאול מתי יוכל להגיע כדי לקחת כסף עבור תשלום לעורך דין. לאחר שהמתלוננת התנגדה, לקח העורר את הטלפון מידיו של המפקח, דרש מהמתלוננת סכום של 40,000 ₪ ואיים עליה כי אם לא יקבל את הכסף כי אז יהרוס לה את החיים, וילדיה ישארו בלי אמא. המתלוננת הגישה ביום 21.11.08 תלונה ודיווחה על האירוע. ביום 22.11.08 נשלחו שוטרים לכתובת מעצר הבית שם שהה העורר כדי לעצרו לצרכי חקירה ומשהגיעו אליה גילו כי העורר נמצא בדירה ללא כל פיקוח. בגין מעשים אלה, יוחסו לעורר בצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית על פי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, וכן עבירת איומים על פי סעיף 192 לחוק.

6.

נוכח הנטען באישום השנים עשר לכתב האישום המתוקן, הגישה התביעה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

בפני בית המשפט עמדו בקשת התביעה לעצור את העורר עד לתום ההליכים, ובקשת בא-כוח העורר להותירו בחלופת מעצר תחת פיקוח ערב חדש, ותוך חילוט חלק מהסכום שנקבע בהחלטת השחרור מיום 19.11.08. ב"כ העורר טען עוד בפני בית המשפט כי התלונה מצד המתלוננת הוגשה כנגד מרשו באורח מפתיע, וכי ישנן ראיות לכאורה לכך שהיא פעלה במרמה להגשת תביעת ביטוח על סך 150,000 ₪ על פי פוליסה על שם העורר ללא ידיעתו. בית המשפט המחוזי ( כב' השופטת ר' לורך ), קבע כי נוכח הפרת האמון בעורר עקב הפרת תנאי השחרור על ידו, שוב לא ניתן לאפשר כיום את שחרורו בתנאים, ויש להורות על מעצרו. חרף זאת, הוחלט כי העורר יופנה לשירות המבחן על מנת לבחון את מידת מסוכנותו, והאפשרות כי ישוחרר בהמשך לחלופת מעצר.

7.

תוצאות תסקיר המבחן התעכבו, מסיבות שונות, וביום 11.01.09 נדרש בית המשפט המחוזי ( כב' השופטת ז' בוסתן ) לשני תסקירים שהוגשו בפניו, מהם עלה כי רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת ומאיימת מצד העורר כלפי המתלוננת גבוהה. כן העלו התסקירים כי שני מפקחים מוצעים שנבדקו על ידי שירות המבחן נמצאו בלתי מתאימים. עם זאת, בית המשפט הורה על בחינתה של חלופה נוספת על ידי שירות המבחן, ודחה את מועד מתן ההחלטה הסופית.

8.

לבסוף, ביום 21.01.09, ולאחר ששירות המבחן מצא כי החלופה הנוספת שהוצעה אינה רלוונטית בשל העובדה שהמפקח לא יכול לשהות עם העורר לאורך כל שעות היממה, החליט בית המשפט המחוזי ( כב' השופטת ז' בוסתן ) לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי העיר כי אם יעלה הסנגור בעתיד חלופת מעצר נוספת, ניתן יהיה לבחון אותה לגופה.

9.

מכאן הבקשה שלפני,

בה מעלה ב"כ העורר את עיקרי הטענות שנטענו בבית משפט

קמא. ראשית , בנוגע לאירוע שבו נתפס העורר שוהה בדירה לבדו, נטען כי השוטרים שבמקום כלל לא

טרחו לבדוק את הטענה לפיה המפקח וואדים עישן בחצר הסמוכה לדירת מעצר הבית, וכי לכן אין זה נכון להניח כי העורר שהה בדירה לבדו ובלא פיקוח. שנית , בנוגע לשיחת הטלפון הראשונה, נטען כי המתלוננת היא זו שהתקשרה אל העורר, וניתן לבדוק זאת באמצעות הוצאת פלטי שיחות. שלישית , נטען כי אף שהשיחה השלישית אכן התקיימה, שגה בית המשפט משהתעלם מראיות ההגנה שהציג בא-כוח העורר לפיהן בסמוך למועד ביצוע השיחה ביצעה המתלוננת מעשה מרמה בכך שנטלה מהעורר באמצעות חב' הביטוח כספים בסכומים משמעותיים במסגרת פוליסת ביטוח על שמו. יש בנתונים אלו, כך נטען, כדי לכרסם בצורה משמעותית בראיות התביעה, וכדי להשפיע על סוגיית הראיות לכאורה. רביעית , נטען כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם ממצבו הבריאותי של העורר, שהינו נכה בשיעור של 100%, ומתקשה לשהות במעצר. חמישית , נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה משקללת כראוי את מערכת היחסים המורכבת בין העורר לבין המתלוננת, את העובדה שהמתלוננת בחרה את עיתוי הגשת התלונה לאחר 14 שנות זוגיות, ואת העובדה שהיא מכרה את דירת בני הזוג בסמוך למועד הגשת התלונה, דבר המשליך על כנות התלונה. שישית , נטען כי לא נשקפת כל מסוכנות מהעורר, בין כלפי המתלוננת ובין כלפי אחרים.

10.

לאור האמור, נתבקש שחרורו של העורר למעצר בית מלא בביתו, בפיקוחה של המפקחת טטיאנה, שנפסלה בעבר על ידי שירות המבחן בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 08.01.09.

11.

המדינה מבקשת לדחות את הערר. היא טוענת כי העורר שוחרר בתחילת הדרך, ולא מפאת קשיים ראייתיים, מתוך התחשבות במצבו הרפואי, אולם הוא הפר באופן בוטה את האמון שניתן בו בדרך של הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו. הוא יצר קשר עם המתלוננת, בניגוד לאיסור, ונמצא במקום מעצר הבית ללא פיקוח, ולפרק זמן שאינו זניח. הפרת האיסורים הבסיסיים של תנאי השחרור אינה מאפשרת לדעת התביעה להתיר את שחרורו של העורר בתנאים, אולם המדינה לא פסלה אפשרות שאם תימצא חלופה ממשית רצינית אחרת, ניתן יהיה ליזום עיון חוזר בענין זה, כפי שהורה בית המשפט קמא.

12.

דין הערר להידחות.

העורר מואשם בעבירות חמורות ביותר במשפחה, שעניינן בתחום המין והאלימות. העבירות מופנות כלפי בת זוגו וכלפי חלק מילדיו. העבירות חושפות התנהגות אלימה בלתי נשלטת שיש בה פרץ יצרים, וכרוכים בה אלימות וכפייה מהסוג הקשה ביותר כלפי בני משפחה שאינם מסוגלים להתגונן ולעמוד כנגד תוקפנותו.

חרף חומרתן המיוחדת של העבירות על ריבויין, הלך בית המשפט קמא כברת דרך כאשר נעתר לשחרר את העורר בתנאים מגבילים ובפיקוח מלא. חלק מהתנאים קבעו איסור מוחלט ליצור קשר, במישרין או בעקיפין, עם המתלוננת והילדים, וחייבו קיום פיקוח מלא על העורר במסגרת מעצר בית מלא.

העורר הפר הפרה מהותית את תנאי השחרור בכך שיצר קשר טלפוני עם המתלוננת מספר פעמים. כן הוא נמצא בלא פיקוח כאשר הגיעו השוטרים למקום מעצר הבית. על רקע הפרות אלה לא ניתן עוד לתת אמון בעורר כי יקיים את תנאי השחרור להבא. על רקע מסוכנותו הממשית, הנלמדת מן העבירות הרבות והחמורות המיוחסות לו, לא ניתן לחזור ולאפשר את שחרורו בתנאים ולסכן בכך סיכון ממשי את בני משפחתו. מה גם, שנכון לעת זו אף לא נמצאה חלופה ממשית העשויה לשמש בסיס לשחרור.

בנסיבות אלה, דין הערר להידחות.