פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8841/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העורר:
נימר איבראהים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים בעמ"ת 1961-11-10 מיום 3.11.2010 שניתן על ידי כבוד השופט מ' סובל
תאריך הישיבה:
א' בטבת התשע"א
(8.12.2010).
בשם העורר:
עו"ד דוד ברהום
בשם המשיבה:
אי התייצבות – בשל השביתה
החלטה
1.
מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ת 1961-11-10 (כבוד השופט מ' סובל) מיום 3.11.2010 לאשר את החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיאה ר' פרידמן-פלדמן) במ"ת 13888-08-10 מיום 18.10.2010 ולא ליתן לעורר לצאת לעבודה ממעצר הבית בו הוא נתון מיום 16.8.2010.
2.
כתב האישום הוגש נגד העורר ונגד 4 נאשמים נוספים. העבירות המיוחסות לעורר הינן פציעות בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין או אגרופן. כתב האישום מתאר קטטה, במהלכה הכה העורר את המתלונן בפניו באמצעות אגרופן. בנוסף, נטען שהעורר שלף אקדח ממכנסיו במהלך האירוע. ברם, נקבע על ידי בית משפט השלום, "האקדח לא נמצא ואין כל ראיה כי מדובר באקדח אמיתי. כתב האישום אף אינו מייחס לו עבירה של החזקת נשק". בית משפט השלום החליט לדחות את בקשת המדינה לעצור את העורר עד לסיום ההליכים והוא שוחרר בתנאים, לרבות מעצר בית מלא. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 18.8.2010.
הסנגור הגיש בקשה לשינוי תנאי שחרור של העורר באופן שיותר לו לעבוד. בקשה זו נדחתה והחלטת בית משפט השלום אושרה על ידי בית המשפט המחוזי (להלן 'החלטת בית המשפט המחוזי'). מכאן הערר.
3.
בהחלטת בית המשפט המחוזי צוין כי לא חלף זמן רב ממועד מתן החלטת השחרור בתנאי מעצר בית מלא ועד למועד הגשת הבקשה וכן שאין כל הצדקה לשנות את התנאים המגבילים. עוד נקבע שדאגת העורר לפרנסתו אינה בגדר נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בתנאי השחרור שנקבעו. ייתכן שלו המתואר לעיל היה משקף את כל השתלשלות האירועים בתיק זה, נכון היה לדחות את הערר מושא החלטה זו. עם זאת, הסנגור הגיש בפניי חומר ממנו אני לומד שחלה התפתחות לגבי נאשם אחר, אשר על פי כתב האישום הוא בעל הרכב באמצעותו רדפו הנאשמים אחר המתלונן בסיום הקטטה.
בית משפט השלום בירושלים החליט לפני מספר שבועות לאפשר לנאשם האחר לצאת לעבוד ובכך הקל בתנאי שחרורו שכללו עד אז מעצר בית. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל ערר על החלטה קודמת של בית משפט השלום, שלא לאפשר לנאשם האחר לעבוד, והורה כי העניין יוחזר לבית משפט השלום לשם קבלת תסקיר. בעקבות התסקיר, שהתקבל בבית משפט השלום, הוחלט כאמור לאפשר לנאשם האחר לעבוד (מ"ת 13888-08-10 נאפז נ' מדינת ישראל מתאריך 15.11.2010). בנסיבות אלה, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, נדמה כי יש מקום לאפשר לסנגור להגיש עיון חוזר נוסף, בגדרו יהא על בית משפט השלום להתייחס לנתון החדש והוא מתן היתר לנאשם האחר לעבוד. אין בכך למנוע מהתביעה לטעון נגד הבקשה. ניתן לצפות מכל צד שיטען בצורה עניינית על פי עמדתו. בנוסף, ובכפוף לכך שהסנגור יציג מקום עבודה מתאים לעורר ופיקוח הולם, יש מקום גם לקבל תסקיר מעצר בנדון טרם ההחלטה, כפי שהתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם האחר.
4.
בכפוף לאמור, הערר מתקבל.
ניתנה
היום, א' בטבת התשע"א (8.12.2010).
ש ו פ ט