בש"פ 8851/10 דני טריגר נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים. כתב אישום הוגש נגד העורר ושני נאשמים נוספים (רובי מרקוס ודרור אלפרון (להלן: " אלפרון ")). על פי הנטען, אלפרון משמש כמנהלה של חברה שתכליתה הפקת רווחים מאיסוף בקבוקי שתייה ריקים, מסירתם לתאגיד מחזור, וקבלת דמי הפיקדון תמורתם. העורר ומרקוס עבדו כאוספי בקבוקי שתייה בחברה. כתב האישום מייחס לעורר ביצוע עבירות של סחיטה באיומים במקרים שונים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכי לא הוצגה חלופת מעצר ראויה.

2.

טענתו העיקרית של העורר הינה שבמסגרת החלטה שניתנה בוועדת השחרורים לפיה זכה בשחרור מוקדם מריצוי עונש מאסר אחר, הותר לו לעבוד בחברה המנוהלת על-ידי אלפרון. ואולם, מדגיש הסניגור, בה בעת ניהלה המשטרה חקירה סמויה נגד אלפרון, אשר פירותיה היוו את הבסיס להגשת כתב האישום נגד אלפרון בתיק זה. הסניגור סבור כי בהתנהגות זו המשטרה "טמנה פח" לעורר. בנסיבות אלה אין מקום להורות על מעצרו של העורר.

3.

קו טיעון הסנגוריה מעורר מחשבה. ניתן להגדירו כ"שחרור מן הצדק". במסגרת בקשה זו, ועל סמך החומר שהוגש (כאשר המדינה לא הופיעה עקב שביתת הפרקליטים), סבורני כי התשובה לטיעון הינה כדלקמן: אף אם לא היה מקום להורות על שחרור העורר תוך התרת העסקתו כאמור, עדיין היה זה העורר אשר בחר לבצע עבירה של סחיטה באיומים. עבירה זו כה כוחנית ומכוערת, עד כי לא יהא זה נכון להתעלם מהאינטרס הציבורי המצדיק את מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. המקרה אינו גבולי. למשל, שירות המבחן הביע ספק אם יכול העורר לעמוד בתנאים מגבילים לאורך זמן. הוא בעל עבר פלילי, ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, לתקופה של שנתיים. אף ביצוען לכאורה של העבירות המיוחסות לעורר בתיק זה, לאחר שזכה לשחרור מוקדם, פועל נגדו.

הסניגור, על מנת לבסס את קו הטיעון האמור, ובניסיונו להדגיש כי העבירה אינה חמורה, מציין שעל פי כתב האישום לא הפעיל העורר כוח, ושעבירת הסחיטה באיומים בוצעה לכאורה על ידי אמירת העורר כי: "החברה לאיסוף בקבוקים שייכת לדרור אלפרון".

4.

טיעון זה מחייב התייחסות לאופיה של עבירת הסחיטה באיומים. המבחן לביצוע העבירה האמורה אינו טכני: "אין לבדוק את קיומה או אי קיומה של עבירת סחיטה באיומים על פי מבחנים טכניים, כאילו מדובר בדרישת הכתב על פי סעיף 8 ל חוק המקרקעין . לא ניתן לצפות כי הסוחט באיומים יכריז בפני המאוים על כוונתו לעבור עבירה זו" (ראו ע"פ 6368/09 זקן ואח' נ' מדינת ישראל (12.7.2010)). יש לבדוק את ההקשר בו נאמרת האמירה. אמירה מסוימת עלולה להגיע לדרגת סחיטה באיומים בהקשר מסוים, אך לא בהקשר אחר. הגנה של "אמת דיברתי" אינה מקנה חסינות לנאשם בעבירה זו. לכאורה, ויודגש – רק לכאורה, העורר עבר את עבירת הסחיטה באיומים באופנים שונים ובדרכים מגוונות. הבסיס למסקנה זו כולל אמרות שונות, והתנהגויות בשטח. לנוכח מסקנה זו, חוזרים אנו לשאלה המקדמית והיא – האם יש מקום להורות על שחרורו של העורר משום שזכה להקלה במסגרת תנאי שחרורו המוקדם, אף בהסכמת המשטרה. מעשיו של המערער מטים את הכף נגד כוחו של הטיעון.

5.

הערר נדחה.