בש"פ 8852/96נחמני פנחס נ. חליל מרים

1.המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים. המבקשים הינם הנתבעים בתובענה זו. התאונה היתה גם תאונת עבודה, ובמסגרת ההליכים במוסד לביטוח לאומי נקבעה למשיבה דרגת נכות על ידי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית קבעה נכות של 46% לצמיתות. כן הופעלה תקנה 15 לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז1956- והנכות הועלתה ל70%-. נכות זו הוקטנה ביום 3.11.93 על ידי הועדה הרפואית לעררים ל20%- לצמיתות ובתוספת על יסוד תקנה 15 נקבעה ל27%-. בנפרד, קבעה ועדה רפואית אשר דנה בתביעת המשיבה במסגרת הפרק הדן בנכות כללית, נכות לצמיתות בשיעור 46%. קביעה זו היא מיום 21.2.95.

2.המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי (בתיק המרצה 451/96), שיאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות בשיעור 20%, או לחלופין שבית המשפט יקבע כי הנכויות כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית שדנה במסגרת התביעה לפי הפרק על נכות כללית הן שיקבעו במסגרת תביעתה; או לחילופין שבית המשפט ימנה מומחים רפואיים מטעמו אשר יקבעו את דרגת הנכות שנותרה לה עקב התאונה.

בהחלטתו מיום 12.2.96 (להלן - ההחלטה הראשונה) החליט בית המשפט:

"אני דוחה את הבקשה להרשות הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הקשור לנכותה של המבקשת, וכן את הבקשה למנות מומחים רפואיים".

ובהמשך החלטתו הוסיף בית המשפט וקבע:

"לגבי השאלה אם יש להתחשב גם בנכויות שנקבעו לתובעת במסגרת נכות כללית, אינני סבור שיש צורך להחליט על כך בשלב זה וההכרעה בשאלה זו תדחה לשלב של מתן פסק-דין".

3.כעשרה חודשים לאחר מכן הוגשה על ידי המשיבה בקשה נוספת (בתיק המרצה 32689/96) בה נתבקש בית המשפט לקבוע כי הנכות התיפקודית של המשיבה הינה בשיעור 70%; או לחילופין לקבוע כי הנכות הכללית אשר נקבעה למשיבה ו/או הנכות בגין ניידות הן הנכויות לפיהן יש לפסוק פיצויים למשיבה. לחילופי חילופין נתבקש בית המשפט למנות מומחה שיקומי אשר יקבע את הצורך בעזרה, עלות העזרה וכושר תיפקודה של המשיבה.

בהחלטתו מיום 25.11.96 (להלן - ההחלטה השניה) קבע בית המשפט:

"באשר לכל העתירות, מלבד זו האחרונה בענין מינוי מומחה שיקומי, דן בית המשפט, למעשה, בעקבות בקשה קודמת של התובעת, בהמרצה 451/96 בהחלטה שניתנה ביום 12.2.96 ואין צורך לשוב ולדון בהן מחדש, מה עוד שלא שיניתי את דעתי כמפורט בהחלטה זו".

באשר לבקשה למינוי מומחה שיקומי, נעתר לה בית המשפט.

בקשה זו לרשות ערעור מכוונת נגד ההחלטה השניה על שני חלקיה - גם זה המשאיר את ההחלטה הראשונה על כנה, וגם זה הנוגע למינוי מומחה בתחום השיקומי.

4.בית המשפט המחוזי טרם הכריע איזה נכות תחייב בהסתמך על סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975- (להלן - החוק). אך ברי שרק הנכות הרפואית שנקבעה לפי הפרק הדן בנפגעי תאונות עבודה - בשיעור 20% לצמיתות - יכולה להחשב כנכות שנקבעה למשיבה בשל הפגיעה שנגרמה לה בתאונת דרכים. נכות אשר נקבעה לפי הפרק הדן בנכות כללית אינה קביעה העונה על דרישות סעיף 6ב'. (ראה בספרו של א. ריבלין "תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שניה מורחבת, בעמוד 279) משהחליט בית המשפט המחוזי שלא להתיר הבאת ראיות לסתור - ומבלי שאחווה דעה בענין צדקת החלטתו, באין בקשה לערער בנקודה זו בפני - הנכות היא זו שנקבעה כאמור בשיעור 20%. בית המשפט אמנם טרם קבע כך, אך חזקה עליו שכך יקבע.

5.באשר למינוי מומחה בתחום השיקומי, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת ראוי להדגיש שעל המומחה השיקומי יהיה לחוות דעתו בהתחשב בנכות בשיעור 20%, אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות אשר כאמור מחייבת בהליך המתקיים בין הצדדים.

כפי שאומר המחבר א' ריבלין בספרו הנ"ל:

"כל הוכחה של ההשלכות התפקודיות של הנכות כפופה לדרגת הנכות הרפואית כפי שזו נקבעה לפי סעיף 6ב' וכל מומחה שימונה על ידי בית המשפט לצורך הוכחת עניין שברפואה יהיה כבול לקביעה שעל פי סעיף 6ב' - כל עוד לא התיר בית המשפט להביא ראיות לסתור אותה, שאם לא כן, תרוקן קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מכל תוכן". (שם בעמוד 320).

6.בכפוף להבהרות דלעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.