בש"פ 8858/00 עמרם כהן נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, ושינוי זהות של רכב.

על פי הנטען בכתב האישום, קשר העורר קשר, יחד עם שניים אחרים, ובהם אחד ליאור שלמה (להלן: ליאור), לבצע מעשי שוד בסניפי בנק בראשון לציון. ביום 24.1.2000 חדרו השניים האחרים לסניף בנק הפועלים בראשון לציון מבעד לחלון אחורי, כשהם רעולי פנים. באותה עת שהו במקום עובדי הבנק. ליאור כיוון את אקדחו לעבר הקופאי, וזה מסר לידיהם שמונים אלף ש"ח שהיו מונחים על השולחן, ועוד כסף שהיה מונח בכספת הבנק ובסה"כ 668,000 ש"ח. במהלך שוד זה, כך נטען בכתב האישום, היה מצוי העורר מחוץ לבנק, בסמוך לו, כשהוא מצוייד במכשיר טלפון סללורי נייד. תפקידו היה להזהיר מראש את השניים האחרים מפני בואה של המשטרה.

ביום 31.5.2000, כך נטען בכתב האישום, נטלו העורר ומרעיו רכב גנוב, שינו את זהותו בהצמידם לו לוחית רישוי של רכב אחר, ונסעו עמו לבנק דיסקונט שבראשון לציון. עוד טרם שנפתח הבנק ללקוחותיו, כך נטען בכתב האישום, נכנסו אליו ליאור והעורר דרך פתח אוורור, חדרו לחדר הכספות ובאיומי נשק נטלו מתוכו 897,000 ש"ח. הם עזבו את הבנק דרך חלונות הקומה השניה, נכנסו לרכב שבו המתין להם שותפם השלישי, נסעו מן המקום, עברו לרכב אחר, ונמלטו. באותו מקרה היה זה השותף השלישי שהמתין מחוץ לבנק כשהוא מצוייד בטלפון נייד סלולרי.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו, ועל כך הוא מערער. בית המשפט מצא כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חשש כי שחרורו עלול לסכן את שלום הציבור, במיוחד משמביאים בחשבון את עברו של העורר ואת העובדה שהורשע בשורה של עבירות הנגועות באלימות. בנסיבות המקרה, כך קבע בית המשפט המחוזי, אין מקום לחלופת מעצר.

עיקר טענותיו של העורר מופנות כנגד קיומן של ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירות המיוחסות לו. המדובר בתשתית ראייתית שאין בה די, כך הוא מציין, אשר מבוססת בחלקה על ראיות שאינן קבילות, כמו עדויות שמיעה.

המדינה מבקשת להותיר בעינה את החלטת בית המשפט המחוזי. הראיות שהמדינה סומכת עליהן מתבססות על העובדה שהטלפון בו נעשה שימוש במהלך השוד הראשון נתפס, ובבדיקה שנערכה בחברת הטלפונים נתברר כי יצאו ממנו שיחות במועד בו התבצע השוד ובאזור בו מצוי הבנק שנשדד. עוד מתברר כי מכשיר טלפון זה נרכש לכאורה בידי העורר לאחר שעשה שימוש בשמו של אחר, ועובדה זו מצביעה, לטענת המדינה, על כך שהעורר הוא שהיה מצוי באזור הבנק במהלך השוד הראשון ועשה שימוש במכשיר הטלפון, ואף על כך שהעורר ניסה להרחיק עצמו מן הבעלות על מכשיר הטלפון.

אשר לראיות הקושרות את העורר למעשה השוד השני, אין הן מעור אחיד, והן מורכבות משלושה אלה: ראשית, צילומים שנעשו על-ידי מצלמת הטלוויזיה שהיתה מוצבת בבנק, ואשר בה נראים שני שודדים עטויים גרב ניילון. אחד מהם, לטענת המדינה, אינו אלא העורר. שנית, עדות שנגבתה מפי אדם שהוכנס לתאו של ליאור בעת שזה האחרון היה עצור, כדי לדובב אותו אודות מעשי השוד. "המדובב" מוסר בעדותו על דברים שאמר לו ליאור ובהם העובדה שהעורר נטל חלק במעשה השוד השני. דא עקא, שרישומי ההקלטה שנעשתה בסתר במהלך שיחותיו של "המדובב" עם העורר, אינם כוללים רישום ברור של דבריו של ליאור בעניינו של העורר. חסר זה מבקשת המדינה להשלים, בדברים שאמר ליאור עצמו בעת שנחקר במשטרה, ובהם אישר כי סיפר ל"מדובב" כי העורר נטל חלק בשוד, אך הוסיף כי דבריו אלה הקושרים את העורר למעשה, אין בהם אמת, והם נאמרו מתוך התרברבות גרידא. העובדה שליאור מאשר במו פיו כי אמר ל"מדובב" כי העורר נטל חלק בשוד משלימה, לטענת המדינה, את האמרה שניתן יהיה להגישה במשפט, מכוח הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש]; אלא שכאן עקא נוספת - ליאור, בעל האמרה, נמלט בינתיים מכלאו, עד שגובר הספק אם ניתן יהיה להציג את האמרה שמסר, אם מסר, בלא שיבוא למשפט.

המדינה סבורה כי אין לשלול מראש את האפשרות כי ליאור ייתפס עד לתחילת המשפט או כי ניתן יהיה להוכיח את אשמתו של העורר בדרך אחרת.

אין ספק כי היעדרו של אחד מעדי התביעה המרכזיים, שותפו של העורר, עשוי לנגוס בסיכויי ההרשעה. אלא שבשלב זה נראה לי כי הפוטנציאל הראייתי להרשעתו של העורר שבית המשפט המחוזי עודו קיים.

בנסיבות העניין, ובהביאי בחשבון את השיקולים האמורים כולם, מצאתי לראוי לדחות בשלב זה את הערר, ולקבוע, עם זאת, כי העורר יהיה רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו, אם לא יעלה בידי המדינה בתוך חודש ימים להודיע כי באפשרותה להעיד את ליאור במשפט.