פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8866/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
ירון כהן
בקשה להארכת מעצר בתשעים יום לפי
סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
בשם המבקשת:
עו"ד אייל כהן
בשם המשיב:
עו"ד עזרא שאול;
עו"ד מאיה ברקאי
החלטה
1.
בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, וזאת מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
2.
כתב האישום שהוגש כנגד המשיב, יחד עם שלושה מבני משפחתו (נאשמים 2-4), מתאר תגרה שהתפתחה בינם לבין שני בני משפחת אילוז (להלן: יניב ואברהם). ברקע לתגרה - סכסוך קודם בין שתי המשפחות. הצדדים הניצים היו חמושים במוטות ברזל ובסכינים. במהלך התגרה דקרו המשיב ונאשם 2 בצוותא את אברהם. המשיב אף השליך אבנים לעבר יניב ואברהם, וכשהאחרונים נכנסו לרכבם - נתלה המשיב על הרכב תוך כדי נסיעתו. כתוצאה מהמעשים נגרמו לאברהם שני חתכים בקרקפת, דקירה בכתף, דקירה עמוקה במותן ודקירה בגב התחתון. לאחר התגרה הדריך המשיב את יתר הנאשמים כיצד להטעות את השוטרים, היה ותיפתח חקירה, ולטשטש את נסיבות האירוע. בהמשך אף פעל אחד הנאשמים, לבקשת המשיב, במטרה לשטוף את הרכב מבפנים ומבחוץ. לנוכח תיאור עובדתי זה, שהוכח לכאורה, מיוחסות למשיב עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין, שיבוש מהלכי משפט וניסיון להשמדת ראיה.
3.
שניים הם השיקולים בבחינת בקשה להארכת מעצר בתשעים יום: מידת המסוכנות של הנאשם, וקצב המשפט.
עובדות כתב האישום מלמדות לכאורה כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה. המשיב ובני משפחתו נטלו לידיהם נשק קר והשתתפו בתגרה אלימה. כתוצאה מהמעשים נגרמו חבלות חמורות למעורבים. ברקע עומד סכסוך בין שתי המשפחות המעורבות, ואף לכך יש משקל בהערכת מידת המסוכנות בשלב זה של ההליך. בפניי טען הסנגור להגנה עצמית. כמובן, זהו קו הגנה לגיטימי, אך במסגרת בקשה זו אין מקום לפתוח מחדש את הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנות גבוהה. יש להוסיף כי המשיב הוא בעל עבר פלילי מכביד: נצברו לחובתו עד כה עשר הרשעות, לרבות עבירות אלימות, בגינן הוא אף ריצה בעבר תקופות מאסר בפועל. הסנגור הדגיש כי אלה נעברו לפני זמן רב, אולם המערער הורשע לאחר מכן גם בעבירות סמים.
באשר לקצב המשפט – עולה כי עד כה נשמעו שלושה עשר עדים. ייתכן שהיה מקום לקבוע ישיבות רבות יותר על מנת לשמוע עדים נוספים. הסיבה לכך שהדבר לא נעשה היא, ככל הנראה, דחיות רבות בקשר להעברת חומרי החקירה, כמו גם בקשת הסנגור לדחות את המשך ההליך משיקולים מקצועיים - עקב קשיים בהוצאת תעודת החיסיון. כמובן, רצוי שהמדינה תייעל את הליך הוצאת החיסיון. כך או כך, נשמעו כאמור שלושה עשר עדים, ונקבעו שלושה ימי דיונים להמשך שמיעת הראיות – 3.2.15, 15.2.15 ו-17.2.2015.
איזון השיקולים בתיק זה, בין המסוכנות לבין קצב התקדמות המשפט, מביא לטעמי למסקנה שיש לקבל את הבקשה להארכת מעצר. בה בעת, על בית המשפט קמא לקבוע ביומנו מספר תאריכים נוספים לשמיעת הראיות – חלקם עוד במהלך התקופה של תשעים הימים, ככל שניתן לעשות כן.
טרם סיום: ההליכים הקשורים בתעודת החיסיון – הוצאת התעודה, העברת החומר הרלבנטי, וההכנה לקראת הדיון בעתירה – אורכים זמן רב, לעתים מספר חודשים. זאת לאחר שהוגש כתב אישום, ובעוד הנאשם עצור עד תום ההליכים. יוצא שהמחוקק קבע תקופה ראשונית של תשעה חודשים למעצר, אלא שתקופה זו "מתקצרת" בפועל בשל הצורך להשלים את הליכי החיסיון. בתיק זה, כאמור, אני נעתר לבקשה להאריך את המעצר, לנוכח המסוכנות ומועדי הדיונים שנקבעו. בה בעת, מן הראוי שהגורמים הרלבנטיים בפרקליטות יתנו את דעתם לדרכים בהן ניתן לייעל את ההליכים הקשורים להוצאת תעודת החיסיון והדיונים המשתלשלים לכך.
4.
בכפוף לאמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים יום החל מיום 4.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 8257-04-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם ביניהם.
ניתנה היום, י' בטבת התשע"ה (1.1.2015).
ש ו פ ט