בש"פ 8874/05 מוחמד אבו גליון נ. מדינת ישראל

1.העורר עצור עד תום משפטו, המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר) דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. הערר שבפניי מופנה נגד אותה החלטה.

2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר הוא מואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט. האישום הראשון מתאר אירוע שהתרחש, לגירסת המשיבה, ביום 11.11.04. באותו יום עקבו העורר ושני אחרים, בעקבות קשר שקשרו, אחרי אדם ששמו עזרא "פרימו" שלום (להלן - המתלונן). ליאור בר (להלן - ליאור) שימש כנהגו של המתלונן. הקושרים ידעו שהמתלונן נושא עימו מידי יום סכום כסף גדול במזומן. ליאור נהג במכוניתו של המתלונן, כשאף המתלונן נמצא במכונית. העורר ושני אחרים חסמו את מכוניתו של המתלונן באחד מרחובותיה של באר שבע. העורר ניגש למתלונן, שאל אותו היכן הכסף ודרש שימסור לו את התיק עם הכסף. במהלך הדברים היכה העורר את המתלונן, הוציא סכין ותוך כדי מאבק פגעה הסכין בראשו של המתלונן. בהמשך, הצליח ליאור להימלט עם המכונית כשהמתלונן נמצא בה. באישום השני מתואר אירוע נוסף שאירע, לטענת המשיבה, ביום 15.11.04. העורר הגיע לעסק של חיים שלום, אחיו של המתלונן. לפי המסופר בכתב האישום, ביקש העורר מן האח שישוחח עם המתלונן ויבקש ממנו לבטל את התלונה שהלה הגיש במשטרה. כאמור, בית המשפט המחוזי החליט ביום 27.4.05 להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון בבקשת המעצר הסכים הסניגור המלומד, כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. יחד עם זאת, הוא טען כי מדובר בראיות לכאורה במובן הטכני בלבד. כוונתו הייתה בעיקר להודעות שמסרו המתלונן וליאור במשטרה. שירות המבחן אמנם המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אך בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לקבל את ההמלצה.

3.חלפו מספר חודשים והעורר הגיש בקשה לעיון חוזר. עד לבקשה לעיון חוזר נשמעו עדויותיהם של מספר עדים, ביניהן המתלונן ואחיו. עוד התברר, כי ליאור עזב את הארץ ולפיכך לא ניתן להעידו. הדיון בערר התמקד בשאלה האם קיים עוד חשש להימלטות ולשיבוש הליכי משפט. בנוסף לכך, סמך הסניגור המלומד על קלטת של שיחה, שנערכה בין אדם כלשהו לבין ליאור. על יסוד השיחה המוקלטת ועניינים נוספים מבקש הסניגור המלומד להראות, כי קיים היה קשר עסקי קודם בין המתלונן ואחיו לבין העורר וכי המתלונן חייב היה לעורר סך של 500,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בחן את הטענות, אך לא מצא כי הראיות לכאורה כורסמו במידה כזו שתצדיק שחרור לחלופת מעצר. כמו-כן, צוין כי בריחתו של ליאור מן הארץ נובעת, כך נראה, מלחץ שהופעל עליו שלא להעיד במשפט. כמו-כן, נמצא כי קיים חשש להימלטות מאימת הדין.

4.בערר ובדיון בעל-פה חזרו והועלו הטענות שהוצגו בבית המשפט המחוזי. לא ראיתי לנכון לקבל הטענות.

הסוגיה של השיחה המוקלטת שליאור היה צד לה אינה ניתנת לבירור במסגרת בקשת מעצר או בקשה לעיון חוזר. מוכן אני להניח, כי קיים היה קשר עסקי קודם בין המתלונן ואחיו לבין העורר. אף אם כך הוא, אין בכך כדי לפגום בתשתית הראייתית בצורה קשה. יש להבהיר, כי מן החומר עולה שיציאתו של ליאור מן הארץ נבעה מלחצים קשים שהופעלו כלפיו במטרה למנוע ממנו להעיד במשפט. אם אמנם האירוע החמור נשוא כתב האישום לא אירע כלל או שהתרחש מפגש בעל אופי תמים, מדוע הופעלו לחצים כאמור על ליאור?! עניינה של הקלטת וכן סוגיית הקשר העסקי הקודם יתבררו, כך יש להניח, במסגרת ההליך העיקרי. יציאתו של ליאור מן הארץ, בצירוף האירוע נשוא האישום השני, בהחלט מצביעים על חשש לשיבוש הליכי משפט אף כיום.

5.לעניין החשש להימלטות מאימת הדין, יש לציין את הנתונים הבאים: ראשית, האירועים נשוא כתב האישום אירעו בחודש נובמבר 2004. במשך חודשים אחדים חיפשה המשטרה אחר העורר והוא ידע על כך. אף על פי כן, הוא לא התייצב במשטרה, אלא נעצר בסופו של דבר בצפון הארץ בחודש מרץ 2005. העורר מסביר, כי חשש להגיע לאזור הדרום בשל סכסוך בין משפחתו לבין משפחה אחרת, סכסוך שאינו קשור באירועים שבכתב האישום. מן החומר עולה, כי ההסבר הינו מפוקפק. שנית, נגד העורר תלוי היה הליך אחר בבית המשפט השלום בבאר-שבע, אך הוא לא התייצב לדיון. שלישית, לעורר עבר פלילי מכביד.

6.סיכומו של דבר הוא שלא מצאתי יסוד להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולפיכך הנני דוחה את הערר.