בש"פ 8875/01 ג'מאל חליל נ. מדינת ישראל

העורר ואביו הובאו לדין בעקבות סכסוך אלים עם משפחה יריבה בכפר טורעאן. על פי הנטען, נכנס האב לביתה של המשפחה האחרת, שפך חומר דליק בחדר בו שכב אדם, והציתו. בהמשך התפתחה תגרה בין המשפחות, שכללה יידוי אבנים, ואז נטל העורר גרזן וגרם נזק לרכב, ואחר כך הלם בו בראשו של אחד מיריביו. על רקע כל אלה יוחסו לעורר עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה והיזק בזדון. המשיבה ביקשה לעצור את העורר ואביו עד תום ההליכים, אך בית המשפט המחוזי לא נעתר לה, והורה על שחרור השניים לחלופת מעצר.

באשר לעורר נקבע, שהוא ישהה באכסניה הנמצאת מעל מסעדה המנוהלת על ידי אחיו, והנמצאת בטיילת הישנה בטבריה. אותה החלטה ניתנה בחודש אוגוסט 2001, ובחודש ספטמבר הוגשה בקשה לשנות את תנאי השחרור, במובן זה שיותר לעורר לחזור לכפרו. בא כוח העורר טען כי בין המשפחות היריבות נערכה סולחה, ומנגד האכסניה בה התגורר העורר עומדת להיסגר. במצב זה נאלץ העורר לגור במסעדה עצמה, ודבר זה מקשה על העורר, שהינו גם סטודנט המבקש לחזור ללימודיו.

בית המשפט המחוזי החליט לצמצם את שעות מעצר-הבית על מנת לאפשר לעורר לצאת ללימודים, אך אסר עליו לשוב לכפר טורעאן. על החלטה זו מלין בא כוח העורר, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים מסקנתי היא, כי אין להצביע על פגם בהחלטתו של בית משפט קמא.

לבית המשפט לא אצה הדרך להכריע בבקשת העורר, והוא ביקש תחילה לבחון, באמצעות שירות המבחן, אם חזרת העורר לכפרו, לא תהיה כרוכה בהתלהטות מחודשת של היצרים בין המשפחות היריבות. על שאלה זו השיב שירות המבחן באומרו, כי חזרתו של העורר בשלב זה עלולה להיות כרוכה בהתחדשות היריבות, ואם כך יקרה, יסוכל הניסיון לפייס בין הניצים.

לנוכח דברים כה מפורשים של שירות המבחן, לא היתה פתוחה בפני בית המשפט דרך אחרת זולת זו בה נקט, ומכאן דעתי שדינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.