בש"פ 8877/02 טל יוסף נ. מדינת ישראל

נגד העורר ואדם נוסף (להלן: "חייא") הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס להם עבירות בנשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); יריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק; והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק. על פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 1.9.02 בסמוך לשעה 23:00 הגיעו העורר וחייא לשטח הסמוך למגרש הכדורגל בשכונת רמת עמידר, הסתתרו מאחורי משאית שחנתה במקום וירו באקדח המצויד במשתיק קול. עוד נטען בכתב האישום כי בזמן ובמקום האמורים נשאו העורר וחייא שני אקדחים טעונים, והחזיקו בשני אולרים קפיציים, כובע גרב בעל פתחי עיניים ופה, כובע נוסף ונעלי הרים.

עם הגשת כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) לבקשת המדינה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא לאחר שסקר את הראיות בתיק החקירה, ועמד גם על הפירכות הלכאוריות העולות מהחומר, הגיע למסקנה כי מדובר בחמישה אנשים שעמדו יחדיו בחבורה ואף אם רק חלק מהם ירה בנשק, הרי יתר בני החבורה שהיו עמם בצוותא, יש להם קשר של שותפות לאירועים. מסקנתו היתה כי לכאורה כל בני החבורה שותפים לביצוע הירי, ולהחזקת הנשק בידי מי מהם. כן קבע כי בידי התביעה ראיות לכאורה נגד העורר וכי נוכח סוג האישומים נשקף מהעורר סיכון שאין בחלופת המעצר כדי להבטיח מפניו.

בהודעת הערר ובטיעונו בפניי טען בא-כוח העורר כי טעה בית המשפט קמא בקבעו כי קיימות ראיות מספיקות כנגד העורר המצדיקות את מעצרו עד לתום ההליכים. ראשית , טען שלא ניתן להסתמך על זיהוי העורר כפי שבוצע על-ידי האלמונית ועל-ידי המתנדב. עוד טען כי בפועל העורר הגיע למקום ברכב הכחול ביחד עם חייא ואחר, אך עזב את המקום זמן קצר לאחר מכן ברכב הלבן, וזאת טרם הגעת השוטרים לאזור, ולמעשה לא היה מעורב כלל בעובדות המתוארות בכתב האישום. עוד טען כי בדיקות שונות שנערכו בכלי הנשק ובעורר מצביעות כי העורר לא אחז בנשק ולא ירה בו. לטענתו אין די בנוכחות העורר במקום כדי להפכו לשותף לעבירה.

מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי צדק בית המשפט קמא בקבעו כי קיימות ראיות מספיקות כנגד העורר, וכי אין להתערב בהחלטתו. לעניין זיהויו של העורר, טענה המדינה כי הן האלמונית והן המתנדב זיהו את העורר ברמה של בטחון וודאות. עוד הדגישה באת-כוח המדינה את עניין הבגדים שלבש העורר בשעת האירועים שזוהו על-ידי האלמונית, המתנדב ושוטר נוסף שנכח באירוע. באת-כוח המדינה הוסיפה וטענה כי מבחינת המדינה המעשה הפלילי מוגדר כפגישה של חמשת הדמויות מאחורי המשאית, והעשייה המשותפת שלהן, ואין צורך לפרט את עניין השותפות בכתב האישום. לסיכום, טענה באת-כוח המדינה כי השילוב של העדויות השונות שזיהו את המערער, מיקומו של הרכב באזור, הגעתו של העורר למקום מלכתחילה ביחד עם חייא, העובדה שלא נמסרה גרסה המסבירה את התנהגותו בזמן הרלוונטי והסתירה הקיימת בין הגרסה שמסר העורר בזמן מעצרו להודעת אביו, יש בו כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

תחילת האירוע בדיווח טלפוני למשטרה שנמסר על-ידי אלמונית, שזהותה חסויה. זו דיווחה כי היא מזהה חמישה נערים המצויים ליד משאית, מעבירים ביניהם נשק ויורים בו אל עבר הרצפה. יצויין כי משיחות טלפון מאוחרות יותר, ומתשאול שנערך לאלמונית עולה כי הדמויות הגיעו בשני רכבים, האחד רכב לבן, ובו הגיעו למקום שתי דמויות, והאחר רכב כחול, שהגיע מאוחר יותר, ובו יתר המשתתפים בירי. בעקבות הדיווח האמור נשלחה ניידת משטרה למקום, ובה סייר ומתנדב. עד להגעת ניידת המשטרה עזבו שתי דמויות את המקום ברכב הלבן. הסייר עצר את חייא, לאחר שזה ניסה להימלט, ושתי הדמויות האחרות ברחו לכיוון צפון. המתנדב דלק אחרי אחד המשתתפים בירי, אך לא הצליח לעצרו. בסריקות שנערכו באזור התגלה אקדח ברטה המצויד במשתיק קול, שהיה מונח על המשאית, וכן אקדח נוסף, שהוסתר בשיחים בתוך גרב לבנה. עוד נמצאו מתחת למשאית כובע גרב שחור וכובע בצבע בז', כן נמצאו נעלי הרים מסוג "דיאדורה", שנתפסו בשיחים הצמודים למשאית. בעוד השוטרים במקום, הגיע העורר לזירת האירוע, כדי לקחת את המכונית הכחולה השייכת לחברתו. בשלב זה נעצר העורר. בנוסף לזיהוי על-ידי האלמונית והמתנדב קיימות בתיק ראיות נוספות המבססות לכאורה את הטענה שהעורר היה אחד מהשניים שנמלטו מהשוטרים בשעה שאלה הגיעו למקום. לכך יש להוסיף כי בולטת העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שהעורר הגיע יחד עם חייא ואדם נוסף ברכב הכחול למקום האירוע, ועזב את המקום בשלב שלאחר האירוע שתארה האלמונית.

בתשאול שנערך לאלמונית היא עמדה על כך שהעורר הגיע למקום ברכב הכחול יחד עם חייא ואדם נוסף, ואף אישרה כי זיהתה את העורר בוודאות כזה שברח לאחר הגעת המשטרה למקום (ראו: עמוד 49, עמוד 53 ועמוד 54 לתמלול), עוד העידה כי העורר לבש חולצה שחורה או כחולה וג'ינס (ראו: עמוד 52 לתמלול). האלמונית אף תיארה את מעשי הקבוצה בקבעה כי בתחילה היו חמש דמויות, ובוצע ירי ולאחר מכן עזבו שתי דמויות ברכב הלבן, ושלוש הדמויות הנותרות המשיכו בביצוע הירי (ראו: עמ' 55 ועמ' 60 לתמלול). המתנדב ערך זכרון דברים ביום האירוע, ושם כתב כך:

"לפתע הבחנתי בחשוד שמתקרב לזירה, ועונה לתאור המדוייק של החשוד שאחיו [שאחריו, ד.ב.] דלקתי, התקרבתי אליו שראיתי אותו מאחור הבחנתי בוודאות כי זה החשוד שנמלט. והודעתי לשוטרים כי זהו החשוד שנמלט".

יצוין כי בזכרון הדברים אף נכתב כי החשוד שאחריו דלק המתנדב לבש חולצת טריקו שחורה. על עיקרי דברים אלה חזר המתנדב בהודעתו שניתנה ביום 10.9.02, ואף חזר והדגיש את וודאות קביעתו כי העורר הוא הדמות שאחריה רדף במועד האמור.

יש בראיות אלה בצירוף מכלול הראיות הנוספות, שהוצגו על-ידי המדינה, ובצירוף העובדה שהעורר לא נתן הסבר מניח את הדעת למהלכים שהוא טוען שביצע ביום האמור, כדי ליצור תשתית ראייתית לכאורית מספקת למעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

אשר על כן דין הערר להידחות.