בש"פ 8879/01 מדינת ישראל נ. מרואן טויל

המשיב הובא לדין בטענה כי בתאריך 27.2.01, בשעה מוקדמת של הבוקר, הוא פרץ עם אחר לדירה ברמת גן, והשניים גנבו תיק אשר היו בו מפתחות לשני כלי רכב.המשיב ושותפו גנבו את הרכבים אך הם לא הרחיקו עימם, הואיל ונעצרו על ידי מחסום משטרתי.

בדרך כלל, העבירות שיוחסו למשיב אינן מן הסוג בהם נהוג לעצור נאשם עד לתום ההליכים, ואם חרף זאת הוחלט לנהוג בעניינו של המשיב בדרך שונה, היה זה מאחר ומדובר במי שכבר הורשע בעבר בעבירות הקשורות לרכב, ואף נשא בעונש מאסר. כפי שכתב האישום הנוכחי מלמד, ואם העובדות הנטענות בו יוכחו ברמה הנדרשת בפלילים, כי אז לא יהיה מנוס מהמסקנה כי יש לנו עניין עם מי שלא למד את הלקח הנדרש, וככל הנראה הוא גם אינו נתון למוראו של החוק.

כל אלה הניעו את בית משפט השלום, בחודש מרץ 2001, לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ומאז עשה בית המשפט מאמצים לקדם את שמיעתו של התיק, אך פעם אחר פעם ערם המשיב קשיים בדרכו, כאשר ביקש להחליף סניגורים שמונו לו על ידי בית המשפט. בחודש יוני 2001 אף נקבעו מועדים להוכחות (לחודש ספטמבר 2001), וגם הפעם הודיע המשיב, בפתח הדיון, שהוא מבקש להיות מיוצג על ידי סניגור פרטי. ניסיונו של בית המשפט לקבוע מועדי-הוכחות חדשים לפני תום תקופת המעצר, גם היא לא התאפשרה, והפעם מחמת אילוצים הנובעים מיומנו של בא כוח המשיב, והתוצאה היא שהדיון בתיק עתיד להתחדש רק בחודש דצמבר.

בנסיבות אלו, כשהאשם לשיהוי בהליכים מוטל לפתחו של המשיב, לא ראיתי עילה שלא להיעתר לבקשת המבקשת להאריך את המעצר. אכן, הארכת המעצר מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, נועד לעסוק במקרה החריג, אך כזהו המקרה הנוכחי, הואיל ולו התנהלו ההליכים במועדים אותם קבע בית המשפט, ניתן להניח כי תיק זה היה מוכרע זה מכבר.

לפיכך, מוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים, אשר תחילת מניינם ביום 11.12.01 או עד למתן פסק דין בת"פ 3238/01 של בית משפט השלום בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.

במהלך הדיון בפניי טען בא כוח המשיב כי שולחו לקה בלבו במהלך שהייתו במעצר, ואם כך הוא המצב, על שלטונות הכלא לוודא שהמשיב מקבל את הטיפול הרפואי הדרוש, ואם טיפול כזה אינו יכול להיות מוענק במסגרת שב"ס, יש להביא את העניין בדחיפות לידיעת בית המשפט, על מנת שיחזור וישקול את סוגיית המעצר.