בש"פ 8883/00 שמיאלוב רפאל נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש בקשה לבית המשפט להורות על פסילת כב' השופט טהר לב. הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשת הפסילה.

ביום 29.11.00 הוסבה שימת לב המבקש לצורך להגיש בקשה למתן ארכה.

חרף זאת, לא הוגשה כל בקשה מסוג זה. במקום זאת, הוגש נוסח החוזר על הטענות כלפי השופט, תוך ציון כי "על המערער לא חלה כול חובת שיכנוע ובית המשפט חייב לדון בעתירתו".

המבקש הוא אסיר. הוא מצוי במצב של חוסר ידע, והגבלת חירותו יכולה להשליך גם על היקף יצוגו ובקיאותו בנושאים העומדים על הפרק. עם זאת, מצבו זה של המבקש אינו יכול, הוא כשלעצמו, להקנות לו יתרונות אשר אינם שמורים לבעלי דין אחרים.

זאת ועוד: עיון בטעמים המופיעים בבקשה מגלה, מניה וביה, כבר על פני הדברים את חוסר הסיכוי של המבקש להצליח בבקשתו. אין כל דין המחייב לרשום דברים הנאמרים באולם בית המשפט, שאינם בבחינת עדות, בהתאם לתכתיב של בעל הדין, והכלל הוא שהפרוטוקול נתון למרות השופט ובלבד שייצג את הדברים הנאמרים. המבקש לא טען כי דבריו סולפו, ועיון בפרוטוקול מלמד כי ננקטה גישה נדיבה כלפי המבקש שכן דברי בלע ואף קללות ממש מצאו את דרכם אל הפרוטוקול.

התוצאה היא שדין הבקשה - להימחק.