בש"פ 8886/99 יוסף דלק נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופט צ' הרטל, בבש"פ 92380/99, מיום 2.12.99, לפיה יוותר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הוגש, ביום 1.7.99, כתב אישום בת.פ. 5241/99, המייחס לעורר ניסיון להתפרצות לרכב (עבירה לפי סעיף 413ו' בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז1977-); החזקת סכין (עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין); ניסיון פציעה (עבירה לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין); ותקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין).

2.על פי האישום הראשון, ניסה העורר לפרוץ לאוטובוס של חברת "אגד" באמצעות החדרת סכין למנעול דלתו. משפנה אליו המתלונן - שומר החניון - ושאל לפשר מעשיו, ניסה העורר לפצוע אותו בסכינו אותו הניף לעברו בתנועת דקירה. המתלונן נמלט. על פי האישום השני תקף העורר את המתלוננת - אשתו - בכך שהיכה אותה באמצעות ידיו, גרם לנפילתה על הרצפה ודרך עליה. במעשיו אלו גרם לה רגישות בראשה, שריטה בצוואר ושטף דם בצוואר. המתלוננת נמלטה מן הדירה דרך חלון המטבח.

3.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו דן במעצרו של העורר ביום 11.08.99 והחליט, מפי השופט ד' בארי, לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 3801/99). בית המשפט ציין את עברו הפלילי העשיר של העורר הכולל, בין השאר, עבירות רכוש, סמים ואלימות. עוד צוין כי לעורר מאסר מותנה בר הפעלה. בית המשפט דחה את בקשתו של העורר להשתחרר לחלופת מעצר אשר תאפשר את גמילתו מסמים והפנה אל החלטה קודמת בעניינו של העורר, שניתנה בתיק אחר בשנת 1997, לפיה שוחרר העורר ממעצר כדי לאפשר לו להיגמל מסמים, ברם הוא לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, לא הגיע למרכז הגמילה ולא הסכים לבצע את הבדיקות הרפואיות הנדרשות. בית המשפט סיכם במילים:

למרבה הצער, זהו מקרה נוסף של הצהרת כוונות להגמל מסמים מפאת אימת הדין אולם אין בהצהרה כל ממש.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לידי מסקנה כי [העורר] מהווה סכנה לציבור וייתכן ואף מסכן את רעיתו ועל כן הנני מחליט לעוצרו עד לסיום ההליכים השפטיים נגדו. (עמוד 5 לפרוטוקול).

4.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בש"פ 92380/99). בא-כוח העורר טען כי לא ניתן משקל ראוי לרצונו של העורר להשתלב בתוכנית לגמילה מסמים. בית המשפט בחן את תסקירי המעצר, אשר נמנעו מלהמליץ על חלופת מעצר לשם תהליך גמילה, ודחה את הערר בהדגישו כי עניינו של העורר אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם מאפשר בית המשפט חלופת מעצר בטיפול גמילה. בית המשפט המליץ לעורר לעבור את תהליך הגמילה במהלך שהותו בכלא.

5.לפניי חזר בא-כוח העורר על הטענה כי יש לשחרר את העורר לחלופת "מעצר בית" מוחלט לשם השתלבותו בתוכנית טיפולית מובנית לנגמלים מסמים. בא-כוח המדינה, לעומתו, מצביע על עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעה בבריחה ממשמורת חוקית וכן תקיפה קודמת כלפי אשתו. על רקע עברו הפלילי אין לתת אמון בעורר, אמון שהוא חיוני לשחרור לחלופת מעצר.

6.לאחר ששקלתי את טיעוני בעלי הדין ולאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטותיהם המנומקות של בתי המשפט קמא.

אי לכך, הערר נדחה.