בש"פ 8888/99 תרתיר שעבאן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 6.12.99, אשר אישר, בעיון חוזר, את החלטתו מיום 18.8.99, לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

1.נגד העוררים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום בת.פ. 40310/99, המייחס להם חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-); היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין); תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין בצירוף סעיף 382(א) לחוק העונשין); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין); והדחה בחקירה (עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין).

2.על פי כתב האישום, פגש שעבאן את המתלונן במועדון ביפו והתפתחו ביניהם חילופי קללות. במועד לא ידוע לאחר מכן קשר שעבאן עם בן דודו הקטין ועם חנון לפגוע במתלונן. על כן הגיעו ביום האירוע לחנות משקאות כששעבאן מצויד בסכין. משפגשו את המתלונן קרא חנון "זה הוא" ושעבאן דקר אותו בסכין שתי דקירות בירך שמאל ואחת בגבו. אז הזהיר אותו חנון שאם יתלונן במשטרה יהרגו אותו העוררים. המתלונן אושפז בבית חולים בעקבות האירוע. עוד נטען, כי בסמוך לכך חזר חנון לחנות, אליה הוזעק בן דודו של המתלונן, ואיים על בן הדוד ועל בחור נוסף לבל יתלוננו במשטרה. משהשיב בן הדוד בתקיפות יצא חנון ושב עם שעבאן. חנון נתן לשעבאן את סכין הדקירה שהיתה בכיסו, תוך שהוא מתגרה בבן הדוד. אז השתוללו העוררים והקטין בחנות, השליכו אבנים לכל עבר וכן השליכו בקבוקי משקאות וניפצו אותם. בנוסף תקף מי מהם את בן הדוד בכך שהשליך עליו חפץ מברזל וגרם לו חבלה של ממש.

3.ביום 18.8.99 החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופטת ס' רוטלוי, לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם (ב"ש 91894/99). בית המשפט קבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה וכי מעשי העוררים, ובעיקר השימוש בסכין לאחר תכנון, מקימים חזקת מסוכנות, אף אין להם עבר פלילי. עוד צויין החשש, כי העוררים יטילו אימה על המתלוננים ואולי אף על תושבי השכונה כולה. בנסיבות אלה נקבע כי אין לאפשר חלופת מעצר.

4.ביום 6.9.99 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הודעה על עריכת "סולחה" בין משפחות העוררים לבין משפחת המתלוננים. בני משפחת העוררים הביעו צער על עוגמת הנפש שנגרמה למתלוננים ולמשפחתם והתחייבו כי אם תקבע חלופת מעצרים לעוררים יקוימו תנאי השחרור כפי שיקבע בית המשפט. משפחת המתלוננים הודיעה כי אינה מוצאת סכנה בשחרור העוררים. עם ההודעה הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים (בש"פ 92344/99).

5.ביום 24.10.99 הורה בית המשפט, מפי השופט צ' הרטל, על הגשת תסקיר, תוך שהוא מציין כי נטיית לבו לקבל את קיום ה"סולחה" כנסיבה חדשה:

יחד עם זאת, הטענה כי הסולחה שנערכה בין משפחות המתלונן מחד לבין משפחות שני [העוררים] מאידך, בחסות מפקד תחנת משטרת יפו חיים קרינקה בתאריך 6.9.99 אשר ראייה בכתב על קיומה בחתימתם של שלושת המשפחות המעורבות היא נסיבה חדשה לאחר החלטת כב' השופטת ס' רוטלוי מיום 18.8.99, על כל המשתמע מכך. (עמוד 6 לפרוטוקול).

6.ביום 6.12.99 דחה השופט צ' הרטל את בקשת העוררים לעיון חוזר. נקבע כי קביעותיה של השופטת רוטלוי באשר לקיומה של תשתית ראייתית ובאשר לקיומה של עילת מעצר שרירות וקיימות. בית המשפט ציין, כי השאלה היא האם חלוף הזמן מהחלטתה של השופטת רוטלוי, קיומה של ה"סולחה" בין המשפחות ועברם הפלילי הבלתי מכביד של העוררים הם סיבות לפסוק חלופת מעצר. בית המשפט הזכיר את העובדה כי תסקירי המבחן, שהוכנו בהוראתו, אינם מדגישים את קיומה של ה"סולחה". בית המשפט התייחס לפסיקה בנושא השפעת עריכתה של "סולחה" על שחרור לחלופת מעצר, ופסק כי בנסיבות המקרה שלפניו עובדת התקיימות ה"סולחה" אינה משכנעת כי יש לשנות את תנאי המעצר של העוררים.

7.השאלה המרכזית שנדונה בפניי נגעה לקיומה של חלופת מעצר. בא-כוח המדינה, עו"ד מ' קרשן, תמך במסקנותיו של בית משפט קמא. לעומתו, הדגיש בא-כוחו של שעבאן, עו"ד ר' סקיס, את העובדה כי שירות המבחן, בתסקיר המעצר, המליץ על שחרורו של שעבאן לחלופת מעצר. כן הצביע על העובדה כי נערכה בין המשפחות "סולחה", שבה מעורבים הן גורמי משטרה, הן נכבדי העדה, ביניהם האימאם. עוד ציין את גילו הצעיר של העורר ואת עברו, שאין בו הרשעות פליליות.

8.אין ספק, כי מעשהו של שעבאן הוא חמור ויוצר חזקת מסוכנות. בכתב האישום מיוחסות לו דקירתו של המתלונן וכן גרימת נזק לחנות. עם זאת, אני רואה חשיבות ניכרת בהמלצתו של שירות המבחן, בעריכת ה"סולחה" וכן בעובדה כי שעבאן נמצא כבר כחמישה חודשים במעצר. לאור הנסיבות המיוחדות האלה, אני בדעה כי יש מקום לשחרר את שעבאן לחלופת מעצר בהשגחתו של דודו כפי שפורט בתסקיר המעצר. אי לכך, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ישחררו לחלופת המעצר בתנאים שייקבעו לשביעות רצונו של בית המשפט.

9.בא-כוחו של חנון, עו"ד ס' חורי, אימץ את טענותיו של בא-כוחו של שעבאן. כמו כן טען כי שותף נוסף, שהוא קטין, שוחרר לחלופת מעצר. יש לציין כי ההמלצה של שירות המבחן בתסקיר המעצר, בעניינו של חנון, היא מסויגת בהשוואה להמלצה לגבי שעבאן. בתסקיר נאמר כי על פי התוכנית שהוצגה בפני השירות יחזור העורר להתגורר בבית הוריו. על כך מעירים מחברי התסקיר כי קיים ספק באשר ליכולת ההורים להיות גורם מפקח עבור חנון וכי גם התוכנית החלופית לשהייה בבית דודתו היא בעייתית. כן צוין, כי הסביבה המוצעת אינה מרחיקה את העורר בצורה ברורה מסביבת מגוריו.

10.מן השיקולים שציינתי לגבי שעבאן, הריני סבור כי יש לשקול חלופת מעצר גם לגבי חנון, וזאת ברוח האמור בתסקיר שאם תוצג חלופת מעצר הולמת שיש בה כדי לפקח על חנון, במקום מרוחק מן הסביבה בה הסתבך בפלילים, יהיה השירות מוכן לבודקה ולדווח על התאמתה לבית המשפט. אי לכך, אני מחליט כי הדיון בעניינו של חנון יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר יבחן את האפשרות לשחררו בתנאים שייקבעו בתיאום עם שירות המבחן, ובלבד שישהה במקום מרוחק מזירת האירועים.

אי לכך, הערר מתקבל. הדיון לגבי שני העוררים יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל, ושני העוררים יישארו במעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי כמוסבר לעיל.