בש"פ 8889/02 אחסאן מסרי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.8.02 פגש העורר במתלונן והציע לו לנסוע עמו לכפר קאסם על מנת לרכוש שם סם מסוכן ולהשתמש בו. לאחר שרכשו את הסם, מצאו השניים מקום מבודד ושם השתמשו בסם. משסיימו להשתמש בסם, פנה המתלונן לצאת מהמבנה בו שהו כשהעורר בעקבותיו. בשלב זה שלף העורר אקדח וירה בפניו של המתלונן ממרחק קצר. כתוצאה מהאמור נגרמו למתלונן פצע חדירה בלחי ימין, פצע יציאה בלחי שמאל ושברים מרוסקים בלסתות ובחיך.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו. ביום 8.10.02 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט צ' גורפינקל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

בהודעת הערר ובטיעוניו בפניי טען בא כוח העורר כי אין בידי המדינה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של העורר. אין בידי לקבל טענה זו. עדות המתלונן היא אמנם העדות היחידה הקושרת את העורר למעשה המיוחס לו בכתב האישום. אולם, בשלב זה של הדיון די בעדותו של המתלונן, כי מי שירה בו הוא העורר, כדי להניח תשתית ראייתית לכאורית לאישום. כך בעיקר בשים לב לעובדה שהמתלונן והעורר הם בני דודים ועל כן אין מתעוררת שאלת זיהוי, וכן בשים לב לכך שעל פני הדברים בא כוח העורר אינו מראה כי למתלונן היה מניע כלשהו לטפול עלילה כה חמורה על העורר דווקא.

העבירה המיוחסת לעורר, ירי באדם אחר וגרימת חבלה חמורה, הינה עבירה המקימה חזקת מסוכנות. בנסיבותיה של פרשה זו ובמיוחד בנסיבותיו האישיות של העורר אין למצוא בשלב זה חלופה מתאימה אשר יהיה בה כדי לענות על תכלית המעצר. בשל אופי העבירה המיוחסת לעורר כאמור, בשים לב לעברו הפלילי המכביד ובעיקר בהתחשב בחוות הדעת הפסיכיאטרית, המצביעה על מסוכנות רבה ופוטנציאל לאלימות, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.