בש"פ 8891/99 יוחאי קורמן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"פ 92619/99 (בת.פ.ח. 5216/99), מפי השופט צ' הרטל, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.ביום 17.11.99 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד העורר, המייחס לו אינוס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-); ניסיון למעשה סדום בנסיבות של אינוס (עבירה לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין); והיזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין).

2.על פי כתב האישום, הוביל העורר את המתלוננת - חברתו לשעבר - לדירתו, נעל אחריה את הדלת ומשהודיעה לו כי אין בכוונתה לשוב ולחבור אליו הורה לה להתפשט ולהכניס בגדיה לשקית. סירובה של המתלוננת, נטען, גרר את הפשטתה בכוח על ידו. אחר דחף את המתלוננת אל הקיר וציווה עליה למרוח את איבר מינו בווזלין. משסירבה דחף אותה על שולחן, כשגבה אליו, והחל להחדיר את איבר מינו אל פי טבעתה. המתלוננת צעקה עליו שיפסיק והצליחה לחמוק ממנו. אז תפסה העורר, הושיב אותה על שולחן ובעל אותה עד סיפוקו, למרות התנגדותה. עוד נטען, כי במשך חודשיים לאחר מעשים אלו הטריד העורר את המתלוננת באמצעות שיחות טלפון, בהן איים כי יפגע בה, באחיה ובידידיה. בנוסף נטען כי העורר חתך את צמיגי רכבו של אחי המתלוננת.

3.העורר נעצר ביום 9.11.99 וביום 10.12.99 החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. נקבע, כי בניגוד לטענתו של בא-כוח העורר בדבר העדר תשתית ראייתית, הודה העורר במשטרה באופן כמעט מלא בכל האישומים המיוחסים לו. בית המשפט ציין כי הוגשו לו קלטות המתעדות שיחות בין העורר לבין המתלוננת והמעידות על אופי היחסים ביניהם וכי התרשם כי מדובר בשרשרת אירועים, אשר פגעה במתלוננת ובקרובים לה, ולא באירוע חד פעמי. בית המשפט סיכם ניתוחו במסקנה כי גובשה תשתית ראייתית לכאורה המספיקה למעצרו של העורר. עוד נקבע כי מעשי העורר מקימים את חזקת המסוכנות, אשר אינה נשללת, כטענת בא-כוח העורר, בשל עובדת קיומו של קשר אינטימי בין העורר לבין המתלוננת בעבר. צוין, כי אין נפקות לכך שאין לעורר עבר פלילי.

4.על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בפניי חזר בא-כוח העורר, עו"ד ח' קאזיס, על הטענה כי אין תשתית ראייתית לכאורה, משום שאין לתת אמון בדברי המתלוננת. כן טען בא-כוח העורר כי מאחר שלעורר אין עבר פלילי מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר. הוא קובל על כך כי בית המשפט קמא לא בחן לגופה חלופת מעצר. לטענת בא-כוח העורר ניתן למצוא חלופת מעצר במסגרת שירותו של העורר בצבא, או אצל דודתו בחדרה.

5.בא-כוח המדינה פרט את התשתית הראייתית לכאורה הקיימת כנגד העורר; והיא: הודעותיה של המתלוננת במצ"ח ובמשטרה, הודייתו של העורר במשטרה, הודעות של חברים על מצבה הנפשי של המתלוננת בסמוך לאירוע ולאחריו, הקלטות של שיחות בין המתלוננת לבין העורר אשר יש בהן איומים. כן הצביע בא-כוח המדינה על כך כי העורר איים על אחיה ועל ידידיה של המתלוננת וגרם נזק למכוניתו של האח.

6.באשר לחלופת מעצר הצביע בא-כוח המדינה על כך כי שלטונות הצבא מתנגדים כי השירות הצבאי ישמש כחלופת מעצר לחשודים בעבירות, ובמיוחד בעבירות מין. כן הדגיש את האופי האובססיבי של העורר ביחסיו עם המתלוננת, דבר המצביע על מסוכנותו כלפיה וכלפי הסובבים אותה.

7.לאחר ששמעתי את טיעוניהם של בעלי הדין ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד העורר וכל טענותיו של בא-כוחו נוגעות לשאלת המהימנות, שאלה אשר תיבחן על ידי בית המשפט של דיון. באשר לחלופת מעצר, השתכנעתי כי מהטעמים שפורטו על ידי בא-כוח המדינה אין היא משיגה את מטרת המעצר.

אי לכך, הערר נדחה.