בש"פ 8897/14 מדינת ישראל נ. סלימאן עווידה

1.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם.

2.

המשיב הוא שוטר לשעבר. כתב האישום שהוגש נגדו כולל עשרה סעיפי אישום, מרביתם עבירות בנשק והיתר עבירות רכוש ואיומים. על פי הנטען, את העבירות ביצע המשיב יחד עם נאשמים אחרים, ובעודו משרת במשמר הגבול. בין היתר, על פי כתב האישום המשיב פרץ – יחד עם שני אחיו – לבסיס בו הוא שירת וגנב מתוכו כלי נשק ותחמושת (האישום הראשון); הטמין בביתו כלי נשק ואמצעי לחימה שהושגו בפשע (האישום השני); סחר בנשק ובתחמושת, וכן תיווך במספר עסקאות נשק (האישום הרביעי עד האישום התשיעי); והשמיע במהלך החקירה איומים כלפי חוקריו וכלפי בני משפחותיהם (האישום העשירי).

3.

בבחינת בקשה להארכת מעצר בתשעים יום, יש לבחון שני שיקולים: מידת המסוכנות של הנאשם, וקצב המשפט.

כתב האישום מצביע בבירור על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. עסקינן בעבירות רבות של נשק, לרבות סחר בנשק, לצד עבירות נוספות. טיב העבירות, כמותן ותדירותן מלמדות על כך שפוטנציאל המסוכנות אשר טמון בנאשם הינו ברמה גבוהה. חומרת העבירות מתעצמת משום שהן נעברו – על פי הנטען בכתב האישום – בעוד המשיב משרת כשוטר במשמר הגבול, ובצוותא עם שותפים מבני משפחתו ואחרים. לא זאת אף זאת: המשיב השמיע איומים כלפי חוקריו.

באשר לקצב המשפט – מהחומר ומטענות הצדדים נראה כי התיק צפוי להיות מורכב. מעורבים בו מספר נאשמים ואישומים. בשלב זה קבועים שני תאריכים בלבד לשמיעת הוכחות, לחודש פברואר. הרושם הוא שקצב ההתקדמות בהליך הינו בר-שיפור, ונדמה כי אף המדינה מכירה בכך. מהצד האחר יוזכר כי חילופי ייצוג של המשיב הביאו לביטול ישיבה אחת. ברם לא זו עיקר הסיבה לקצב התנהלות המשפט.

סופו של דבר, על רקע חומרת המעשים והשתלשלות המשפט, נראה לי שאין מקום להורות על שחרור המשיב. בד בבד, על בית המשפט קמא לקבוע מספר תאריכים נוספים לשמיעת הראיות – גם במהלך התקופה של תשעים הימים.

4.

בכפוף לאמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים יום החל מיום 2.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 4336-04-14 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם ביניהם.