בש"פ 890/11 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 6.2.11 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 9586-05-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1980, לקוי שמיעה, הוגש כתב אישום המייחס לו ניסיון אונס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; התפרצות, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין; ומעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. נטען, כי ביום 24.4.10 התפרץ המשיב לבית מגורים - לאחר שקרע את רשת חלון הכניסה, ושלח ידו לעבר מפתח שהיה בעברה השני של דלת הכניסה. המשיב התנפל על המתלוננת (ילידת 1994), ששהתה באותה העת לבדה בבית, השכיבה בכוח על הספה וניסה להפשיל את מכנסיה. משעלה בידי המתלוננת למנוע מן המשיב להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, החל לאונן לפניה, כשהוא מקרב את איבר מינו לפניה ומורה לה לבצע בו מין אוראלי - כך המשיך עד שהגיע לפורקנו ומיד לאחר מכן נמלט מן הבית.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשה הוגשו מספר חוות דעת פסיכיאטריות בעניינו של המשיב, כפי שיפורט להלן:

(1)

חוות הדעת הראשונה - מחוות הדעת הפסיכיאטרית הראשונה והחלקית שהוגשה (מיום 2.5.10) עולה, כי המשיב אובחן בעבר כמי שסובל מסכיזופרניה ומחרשות. צוין, כי בעבר הוצאו נגדו מספר צוי אשפוז בעקבות עבירות אלימות, ובאחד מאשפוזיו אף ניסה לתקוף מינית חולה אחרת. עוד צוין, כי ישנו קושי לתקשר עמו נוכח חרשותו והיעדר יכולת לתקשר עמו בשפת הסימנים. ההערכה, כי המשיב מבין את מעשיו ואחראי להם סוייגה בכך שיש קושי ליתן חוות דעת החלטית, בין היתר, נוכח קשיי התקשורת עמו. הדיון בבקשה נדחה ביום 6.5.10 ושוב ביום 24.5.10 עד לקבלת חוות דעת בעניינו של המשיב מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

(2) חוות הדעת השניה - חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי הוגשה ביום 6.6.10 ונאמר בה, כי המשיב לא היה נתון במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, וכן אינו מצוי במצב זה כעת ולכן סביר להניח שהוא כשיר לעמוד לדין, אך יש קושי לקבוע זאת באופן חד משמעי נוכח קשיי התקשורת עמו. צוין גם, כי ניכר שהמשיב מבין ששיתוף פעולה חלקי מצדו עשוי לסייע באי העמדתו לדין. (3) חוות הדעת השלישית - בעקבות בקשות בא כוח המשיב נדחה (ביום 6.6.10) הדיון בבקשה וביום 20.6.10 נדחה בשנית, וזאת עד לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית משלימה (אשר הוזמנה בתיק העיקרי). יצוין, כי העיכוב בקבלת חוות הדעת השלישית נבע גם מכך שהמשיב לא הובא על-ידי שירות בתי הסוהר לפגישת אבחון שנקבעה לו. לצורך גיבוש חוות הדעת הורה בית המשפט המחוזי-מרכז, לבקשת סגנית הפסיכיאטר המחוזי, לאשפז את המשיב בתנאי מעצר. ביום 9.8.10 הוגשה חוות הדעת ונאמר בה, כי נוכח התנהגותו לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי אם המשיב כשיר לעמוד לדין. עוד נאמר, כי לא נדרש אשפוז קבוע בעניינו של המשיב, ומשכך הורה בית המשפט (ביום 9.8.10) על העברתו למעצר עד למתן החלטה אחרת. כן נקבע במועד זה, כי שאלת כשירותו של המשיב לעמוד לדין תתברר בפני ההרכב שדן בתיק העיקרי.

(4) חוות הדעת הרביעית (מיום 11.10.10) - בעקבות בקשת בא כוחו הופנה המשיב לבדיקה נוספת על ידי הפסיכיאטרית המחוזית, בה נקבע כי המשיב כשיר לעמוד לדין.

ד.

ביום 28.11.10, במהלך דיון בתיק העיקרי, ביקש בא כוח המשיב להפנותו לועדת האבחון למפגרים (אף שבחוות הדעת הרביעית צוין, כי הוא בעל אינטליגנציה נמוכה, אך אינו מפגר). כעולה מן הבקשה, תוצאות האבחון טרם נתקבלו ולכן מועד הדיון בתיק העיקרי נדחה ליום 2.2.11.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי למשיב מיוחסים מעשים חמורים, וביניהם נסיון אונס ומעשה מגונה, אשר נעשו תוך שימוש באלימות אכזרית, ויש בכך כדי ללמד על רמת מסוכנותו. הוזכר גם, כי למשיב עבר פלילי מכביד הכולל עבירות התפרצות, איומים, גניבה, צריכת סמים ושימוש ברכב ללא רשות בעליו. נטען, כי העיכוב בשמיעת התיק העיקרי נובע בעיקר מבקשות חוזרות לקבלת חוות דעת פסיכיאטריות בעניינו של המשיב וכעת גם מהבקשה להפנותו לועדת אבחון למפגרים. לבסוף נטען, כי נוכח האמור בחוות הדעת הרביעית, לפיה כשיר המשיב לעמוד לדין - יש להתחיל בשמיעת התיק העיקרי.

ו.

עו"ד מסארווה ביקש כי ההארכה תהא קצרה מן המירבית, נוכח הנסיבות המיוחדות; שוב נדחתה הועדה בנושא הפיגור בשל אי הבאת המשיב, ועל כן גם יידחה מן הסתם התיק העיקרי. אכן, כך נאמר, היו דחיות רבות, גם לבקשת ההגנה; חלקן נבע מן המצוקה שהסניגור נמצא בה, ואינו מצליח להתקדם עם שולחו, נוכח קושי תקשורת קשה; זאת, לא רק כיון שההתקשרות היא בכתב, אלא בשל הבנה דלה, חזרה מצד המשיב על אותו משפט: "מתי אני הולך הביתה" (אגב, כך גם בסוף הדיון בפני); זאת -תוך אי הצלחה להגיע לגוף האירועים, מה שגם לא צלח כנטען בידי הפסיכיאטר המחוזי. לא ברור איפוא, כך נאמר, כיצד יתקדם התיק; הסניגרויה הציבורית טרם הזמינה חוות דעת בצפותה לבדיקת הקוגניטיביות, ותוצאות מקדימות מצביעות על גבוליות. המשיב שוהה בבית הסוהר מג"ן וקשה להתקדם.

ז.

עו"ד וינשל טען למדינה, כי ספק אם פיגור יתגלה בגיל 31, אך יש צורך מכל מקום בחוות דעת בסוגיות הנפשיות, השרויות במחלוקת. לשיטת המדינה על הסניגוריה שלא להמתין; המדובר בעבירה חמורה והמסוכנות זועקת, ואם תמתין הסניגוריה יימשכו ההליכים עוד ועוד.

הכרעה

ח.

אכן אישיותו של המשיב (מעבר לשאלת ההתקשרות הפיסית בשל לקות השמיעה) גרמה התלבטות לפסיכיאטרים, ואולם "השורה התחתונה" של הפסיכיאטרית המחוזית וסגנה בחוות דעת מ-10.10.10 היא של סכיזופרניה ואינטליגנציה נמוכה אך לא פיגור, ושל בוחן מציאות תקין וגם התנהגות מניפולטיבית; נקבע כי המשיב כשיר לעמוד לדין. אכן, טרם תם האבחון הנוסף לעניין הפיגור; מכל מקום, לעת הזאת, גם בהנחת גבוליות, נקבעה כשירות לעמוד לדין. שקלתי את בקשת הסניגור המלומד, נוכח המציאות העגומה של תקשור לקוי בין המשיב להגנה, לתקופת הארכה קצרה יותר; אך תפקידו של בית המשפט בתיקים אלה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי הוא בעיקר בקרת ההליך, וכאן איני רואה פגם בפעולת בית המשפט המחוזי המתמודד עם הנסיבות הלא פשוטות, ויתן דעתו לטיפול ראוי בתיק. על כן מתקבלת הבקשה והמעצר יוארך בתשעים יום נוספים מ-6.2.11 (המעצר הוארך עד עתה בהסכמה בהחלטה מ-2.2.11).