בש"פ 8903/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי מונחת בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 ובהתאם לסעיפים 10 יב-יג ל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א- 1971, להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים מיום 8.12.2010, או עד מתן פסק הדין בעניינו בתפ"ח 12255-06-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לנוער, לפי המוקדם.

2.

ביום 8.6.2010 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק "), וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, יצא המשיב, ללא היתר, את שערי מעון "אחווה" בעכו בו שהה לפי צו של בית משפט השלום לנוער בירושלים (ת.פ. 1514/09). זאת, לאחר שהובהר לו כי עזיבת המעון ללא אישור הצוות תיחשב כהפרת צו בית המשפט. לאחר צאתו מהמעון, עשה המשיב את דרכו ברכבת לתל אביב. בהגיעו לתחנת רכבת ארלוזרוב בתל-אביב, תקף את המתלוננת, הטיח את ראשה ברצפה, קרע את חולצתה וחזייתה, אחז ומצץ את שדה ונישק אותה בשפתיה, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. בנוסף, נשך המשיב את זרועה של המתלוננת וחנק אותה בצווארה עד אשר התקשתה לנשום. בתוך כך, הגיע למקום עובר אורח והמשיב חדל ממעשיו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביום 8.6.2010, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. עת המשיב שוהה במעצר, נדחה הדיון בעניינו ליום 17.6.2010 לצורך קבלת תסקיר. בדיון מיום 17.6.2010 קבע

בית המשפט המחוזי כי לנוכח התדרדרות במצבו הנפשי של הקטין, תיערך לו חוות דעת פסיכיאטרית ראשונית. על כן, נדחה המשך הדיון בעניינו של המשיב ליום 22.6.2010. כמו כן, בגין חששו של בית המשפט לשלומו של המשיב, הועבר האחרון למרכז הרפואי לבריאות הנפש "אברבאנל" לצורך ביצוע הבדיקה הפסיכיאטרית.

משלא נסתיימה הכנת חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של המשיב, נדחה הדיון מעת לעת. ביום 2.9.2010 התקבלה חוות הדעת ובה נקבע כי המשיב מתפקד ברמת פיגור שכלי קל והוא אינו כשיר לעמוד לדין. לצורך לימוד חוות הדעת על ידי המבקשת נדחה הדיון בעניינו של המשיב ליום 14.9.2010. לנוכח השגותיה של המבקשת, והצורך במתן הבהרות לגבי חוות הדעת, והצורך בכינוס ועדת האבחון למפגרים, נדחה הדיון ליום 12.12.2010.

3.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב ואופי ביצוען מלמדים על מסוכנות מצידו לציבור בכלל ולציבור הנשים בפרט. המבקשת הוסיפה, כי לנוכח הימלטותו של המשיב מן המעון, ביום ביצוע העבירות נשוא התיק דנא, עולה חשש לשיבוש הליכי חקירה ולהימלטות מן הדין, במידה שישוחרר. עוד נטען כי קטינות המשיב אינה מהווה חסינות מפני מעצר עד תום ההליכים, שכן הלה הוכיח במעשיו ובהתנהגותו שהוא מסוכן לחברה. כמו כן טוענת המבקשת כי חוות דעתה של ועדת האבחון למפגרים אינה נהירה דיה ומעלה קשיים ביחס לקביעה כי המשיב אינו כשיר לעמוד לדין. הודגש כי במקביל להליכים בתיק זה, מתקיימים נגד המשיב הליכים משפטיים נוספים בגין עבירות התפרצות לבית מגורים וגניבה, שעל פי הנטען בוצעו באותו מועד בו עבר המשיב את העבירה נשוא כתב האישום הנדון. המבקשת סבורה כי

לנוכח דו"ח ועדת השמה שנערך למשיב ביום 11.02.10 טרם השמתו במעון אחווה בעכו עולה כי המשיב מגלה תובנה למצבו האישי והמשפטי וכי כשיר הוא לעמוד לדין.

הסניגור שם דגש על הקביעה שהמשיב אינו כשיר לעמוד לדין. לנוכח זאת, אין מקום למתן הארכה נוספת. לגישתו, יכולה הייתה הפרקליטות לייצג את עמדתה בוועדה לפני מספר חודשים, אולם לא עשתה כן. עוד ציין הסניגור את מצבו האישי הקשה של המשיב. בתשובה לכך הסבירה התובעת שהמדינה לא קיבלה הזמנה לדיון לפני הוועדה. עוד הבהירה כי לקראת הדיון ערכה בדיקה המצביעה על כך כי המשיב כנראה יוזמן להתייצב לפני הוועדה בתאריך 19.12.2010.

4.

בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה שקבע המחוקק הנוגעת לסיום ההליכים, על בית המשפט לשקול מצד אחד את אופיים של ההליכים עד למועד הדיון, ומן הצד האחר את מסוכנותו של הנאשם והנחיצות הקיימת שימשיך לשהות במעצר חרף העובדה שמשפטו טרם הסתיים. מקרה זה מציג את סוגיית האיזון בצורה קוטבית. המשיב הינו קטין, שאף נקבע לגביו שאינו כשיר לעמוד לדין, ומנגד – נשקפת ממנו סכנה רבה ומוחשית. המדינה סבורה שאין לקבל את הקביעה בדבר אי כשירותו של העורר לעמוד לדין.

שקלתי את טענות הצדדים. נדמה כי אין לשלול את טענת המדינה לפיה המקרה מתאים לבדיקה נוספת בדבר כשרותו המשפטית של המשיב. מסקנה זו נובעת גם מהעובדה שהתנהלו משפטים נוספים נגד המשיב בתקופת הזמן הרלוונטית – לרבות במועד ביצוע העבירה על פי הנטען בכתב האישום הנדון - בגדרם לא נשללה כשרותו המשפטית. יודגש, כי נתון זה כשלעצמו איננו מכתיב תוצאה, אולם יש בידו להצדיק בדיקה נוספת, במיוחד כאשר המדינה טרם הציגה את עמדתה. כל זאת מבלי להביע כל עמדה בסוגיות העומדות לדיון בפני הוועדה. ברם, נדמה כי המאפיינים האמורים בתיק זה מצדיקים בדיקה מבוקרת יותר בנוגע להמשך מעצרו של המשיב. יש וראוי שבית המשפט יהא מעורב יותר בפיקוח על קצב ההליכים. אף כאן, אין באמור להביע עמדה היה ויתעורר הצורך בהגשת בקשת הארכה נוספת, אך ראוי שהגורמים המעורבים יעשו מאמץ לתת עדיפות לעניינו של העותר, בעיקר בשל מצבו.

5.

סוף דבר – הנני נעתר חלקית לבקשה, ומאריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים נוספים מיום 8.12.2010.