פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
8914/03
בש"פ 8915/03
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר בבש"פ 8914/03:
העורר בבש"פ 8915/03:
חוסם אבוקישק
אנואר אבו-זקיקה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטותיו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.9.2003 בב"ש 92302/03 ובב"ש 92303/03
שניתנו על ידי כבוד השופט ח' כבוב
תאריך הישיבה: כ' בתשרי
תשס"ד (16.10.2003)
בשם העוררים: עו"ד נחמן
בטיטו, עו"ד אפרת חג'ג'
בשם המשיבה: עו"ד חובב
ארצי
החלטה
1.בפני שני עררים על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), מיום 15/09/03, שניתנו בב"ש 92302/03 ובב"ש 92303/03, לפיהן נדחו ערריהם של העוררים על החלטות בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ש' ברוך), מיום 14/09/03, שניתנו בב"ש 3318/03 ובב"ש 3402/03.
בהסכמת הצדדים החלטתי לאחד את הדיון בשני העררים.
2.העוררים עומדים לדין בבית משפט השלום ברמלה, באשמת ביצוע עבירות סחר בסם מסוכן- לפי סעיף 13 +19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג – 1973 (להלן- הפקודה), עבירות הספקת סם- לפי סעיף 13 +19א לפקודה, עבירות הדחת קטין לסם - לפי סעיף 21(א)(1) לפקודה, עבירות החזקת סם שלא לצריכה עצמית- לפי סעיף 7(א) +(ג) לפקודה וכן בנוסף על כך, מואשם, העורר מס' 2, בעבירות החזקת חצרים- לפי סעיף 9(א) לפקודה.
3.על-פי עובדות כתב האישום, אשר על-פיו מואשם עורר מס' 1 (להלן- העורר 1), בחודשים נובמבר - דצמבר 2003, נצפה, העורר 1 , בתשעה מקרים, על- ידי סוכן המופעל מטעם משטרת ישראל, כאשר הוא מגיע לתחנה לממכר סמים, בפרדס שניר , בלוד הנמצא בבעלותו (להלן- הכספומט). בהחזיקו בכספומט, בחצר המשמשת לממכר סמים, נראה, סוחר ומספק סמים וכן מדיח קטינים לסמים מסוכנים, זאת מסוג ובכמויות אשר אינן ידועות למשיבה.
על-פי עובדות כתב- האישום, אשר על-פיו מואשם העורר מס' 2 (להלן- העורר 2), בחודשים נובמבר 2002 - יוני 2003, נצפה, העורר 2, בשמונה עשר מקרים, על-ידי סוכן המופעל מטעם משטרת ישראל, כאשר הוא מגיע לכספומט הנמצא בחצר אשר מוחזקת על-ידו ללא היתר כדין והמשמשת לממכר סמים . באירועים אלו, נראה , העורר 2, סוחר ומספק סמים וכן מדיח קטינים לסמים מסוכנים, זאת מסוג ובכמויות, אשר אינן ידועות למשיבה.
4.בד בבד עם הגשת כתבי- האישום, הוגשו לבית משפט השלום ברמלה, בקשות למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 15/09/03, הורה בית משפט השלום ברמלה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטותיו נקבע כי, לגבי העוררים, קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים כנגדם. כב' השופט ש' ברוך קבע אומנם בהחלטתו לגבי העורר 1 כי לא קיימת בספר החוקים עבירה של "ניהול תחנת סמים", מאידך גיסא קבע כי אין זה חוסם מבעד התביעה להוכיח כי אכן קיימת שותפות לעבירת הסחר בסם מסוכן. עוד נקבע כי לגבי העורר 1, הרי שמדובר באדם צעיר, שחרף גילו הצעיר, צבר לחובתו הרשעה בעבירות דומות וכי הוא מבצע מהלכים מתוכננים להשתלטות על מתחם לא לו, מתוך כוונה לנהל מאותו מתחם את עסקי הסמים שלו. לגבי העורר 2 נקבע כי בשים לב למסוכנות ולמהות העבירות המיוחסות לו בכתב- האישום, הרי שבמקרה דנן, אין מקום לשקול חלופת מעצר ועל כן הורה, בית משפט השלום, על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
5.העוררים עררו על ההחלטות הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו. ביום 15/09/03, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) כי לאור קיומן של ראיות לכאורה כנגד העוררים וכן עילת מעצר נגדם, זאת לאור מסוכנותם של העוררים המתקיימת מכוח הדין, קל וחומר כאשר מדובר בהפעלת תחנת סמים בהיקף כה נרחב, אין מנוס, אלא ממעצרם של העוררים, זאת לאור ההלכה כי בעבירות סמים, יעדיף, בית המשפט, את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של העוררים ולמעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, יורה בית המשפט על מעצרם .
מכאן הערר שבפני.
6.בא-כוח העוררים טען בפני כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העוררים. לגבי העורר 1, שהאישומים המיוחסים לו הם: הראשון, השני, הרביעי והעשירי שבכתב האישום שבת.פ 2161/03, טען עו"ד בטיטו כי לעניין האישום הראשון אין תיעוד לדברי הסוכן וכי כל אשר אמר הסוכן, הוא בגדר עדות מפי השמועה, הנאמרת מפיו של עד בשם פריד. עוד טען, בא-כוח העוררים, כי לגבי האישום הרביעי, בו מואשם העורר 1, קיים דו"ח של הסוכן, אשר מתאר כי שמו של הבחור, אותו פגשו, הינו מאלק וכי לא נעשה שום מסדר זיהוי לעורר 1, על-מנת לקבוע האם מאלק הוא העורר 1 אם לאו. נוסף על כך טען, בא-כוח העוררים, כי לגבי האישום העשירי, הרי שמצפייה בקלטת נראה כי העורר 1 לא היה קשור כלל להליך קבלת ההחלטות וכלל לא פנו אליו על- מנת לקבל את אישורו.
באשר לעורר 2, שהאישומים המיוחסים לו הם: השלישי, החמישי, השביעי והעשירי בכתב האישום בת.פ. 2815/03, טען עו"ד בטיטו כי לגבי האישום השלישי: קיימים הבדלים של ממש בין דו"ח הסוכן לבין תמליל הקלטת, כמו גם הקלטת עצמה באופן שהאמור בדו"ח הסוכן אינו זוכה לגיבוי בקלטת. לגבי האישום החמישי: גם באישום זה קיים הבדל בין האמור בדו"ח הסוכן לבין האמור בקלטת. לעניין האישום השביעי: טען, בא-כוח העורר2 כי העובדות, לפיהן לאחר שהעורר 2 ירד מהמונית, ניגש אליו הסוכן והעורר שאל אותו לפשר העיכוב. לאחר מכן, החל העורר ללכת ואז אמר לו הסוכן שאולי מחר הוא ייקח 12 חצאים כמו בפעם שעברה. בתגובה טוען הסוכן כי העורר אמר לו "בסדר, לך עכשיו, תיגש לחור ודבר איתם שם", הרי שלדברים הללו אין שום זכר בקלטת, ככל שהדבר נוגע לעורר. לעניין האישום העשירי טען עו"ד בטיטו כי על- פי הנאמר על- ידי הסוכן המשטרתי ועל-פי הנראה בקלטת, הרי שאין השאלה : "סיימת את העבודה?" מהווה ביצוע עבירה פלילית. נוסף על כך, אין העורר נראה בקלטת.
באשר לאישום של החזקת חצרים, טען עו"ד בטיטו כי בית המשפט סמך את קביעתו על עדויותיהם של נשות הנאשמים האחרים בתיק וכן בעדותן של אחות העורר ואשת העורר , מאידך גיסא עדויות אלה הן בלתי קבילות לחלוטין, שכן אישתו של העורר אינה עדה בתיק וכן לא נשות הנאשמים האחרים.
בא-כוח המשיבה טען, לעומתו, כי הוא אומנם לא מכחיש כי קיימות אי התאמות בין הקלטת לבין דברי הסוכן, אך מאידך גיסא, נראה כי הסוכן, אכן, נכנס עמוקות לתוך מרקם יחסי העוררים ושותפיהם, וכי קיימים דו"חות שנכתבו על- ידי הסוכן מיד לאחר ביצוע פעולותיו, וכן קיימת עדותו של העד פריד, אשר מפלילה את העוררים.
לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטותיהם של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי.
טענתו של בא-כוח העוררים, כי אין תשתית ראייתית לכאורית כנגד העוררים, אינה מקובלת עלי.
לעניין העורר 1:
על- פי דו"ח הסוכן המשטרתי מיום 24/11/02 נאמר כי לאזור הכספומט הגיע אדם בשם מאלק, שהינו שותף של נאיף, הנאשם מס' 1 בכתב האישום, בת.פ 2161/03, בתחנת הסמים. בדו"ח מיום 13/05/03, מצוין כי הסוכן באומרו מאלק, אכן מתכוון לעורר 1. לעניין זה טען, בא-כוח העוררים, כי אכן היה צורך בקיומו של מסדר זיהוי, זאת על-מנת לקבוע האם מאלק הוא , אכן, העורר 1 . אין בידי לקבל טענה זו, שהרי החובה לערוך מסדר זיהוי נבחנת על-פי מכלול נסיבות העניין, וייתכנו מקרים בהם לא תוטל על המשטרה חובה לערוך מסדר זיהוי ושאלת זיהוי מבצע העבירה תיקבע על-פי ראיות אחרות (ראה ע"פ 6671/01 אכרם וחידי נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 2930), כך שמאחר והסוכן אכן הכיר את הנפשות הפועלות וידע לזהותם הרי שבמקרה דנן עריכת מסדר זיהוי לא היתה נחוצה.
עוד נאמר על-פי דו"ח הסוכן המשטרתי, מיום 25/11/02, כי אדם בשם איוב, שהינו אחד מעובדי הכספומט, סיפר לסוכן כי העורר 1 הינו "הבוס של התחנה" , והוא מנהל את התחנה לאחר שאחיו ישב בכלא. בשיחה ביניהם, מתאר, איוב, את שעות הפעילות של העורר 1 בכספומט וכן את השתכרותו בגין עבודתו זו.
נוסף על כך, על-פי דו"ח של הסוכן המשטרתי, מיום 28/11/02, מעיד הסוכן כי ראה את סעיד, אשר הינו נאשם מס' 5, בעת שהוא מטלפן לעורר 1, עדכן אותו במצב כמות הסם המצויה בידם וביקש ממנו שיביא עוד 10 מנות של חומר ו-7 מנות של קריסטל.
יתרה מכך, נאמר בדו"ח הסוכן המשטרתי מיום 20/11/02 כי העורר 1 עמד מאחורי הצומת שמובילה לכיוון משפחת אבו-חליל, שהינה בעלת תחנת סמים, ועקב מרחוק אחרי הקניות של הנרקומנים. עוד נאמר בדו"ח מיום 19/11/02 כי פריד אמר שהוא לקח את החומר מהעורר 1, נוסף על כך נאמר בדו"ח זה כי סעיד אמר לעורר 1 כי נחוצים מכשירי מירס על-מנת שיתחילו לעבוד כמו שצריך, אך העורר ענה כי עוד כמה ימים הוא יספק זאת.
לעניין העורר 2:
בדו"ח של הסוכן המשטרתי, מיום 12/01/03, נאמר כי הסוכן ביקש ליצור קשר עם הבחורה והעורר 2 ביקש מנאסר שיתקשר לבחורה. נוסף על כך נתן, העורר 2, הוראה שיעלו את הסוכן לרכב על מנת שיסע לתל אביב, ואכן הוא נסע לתל אביב, אחר כך הסוכן נסע ללוד והגיע לכספומט. בדו"ח פעולה של הסוכן המשטרתי, מיום 14/01/03 נאמר כי העורר 2 שאל את הסוכן מדוע הוא ברח בנסיעה הראשונה ואיך הולך בעבודה?, והסוכן ענה לו כי הוא ברח מאחר והגיעה ניידת משטרה. בדו"ח של הסוכן המשטרתי מיום 16/01/03, נאמר כי הסוכן ביקש מהעורר 2 כי יזמין עוד 12 חצאים כמו בפעם הקודמת והעורר 2 נתן את הסכמתו . בדו"ח הסוכן המשטרתי מיום 22/01/03, נאמר כי בשעה 15:05, הגיע הסוכן למשפחת אבו-זקיקה והעורר 2 שאל אותו אם סיים לעבוד. הסוכן ענה שכן. נוסף על כך העורר 2 קיבל דיווח במירס שיש משטרה בכיוון שלהם ובשל הודעה זו סגר, העורר 2, את השער לאחר שכולם נכנסו פנימה.
לכל העדויות הללו מצטרפת עדותו של העד פריד הווידי: בעדותו זו, מיום 29/05/03, אמר לחוקר כי החומר, המכיל 20 מנות, סופק לו על- ידי העורר 1, שהוא מנהל את התחנה באזור של משפחת אבו-קישק. בהמשך הוא מציין כי הכספומט, אשר נראה בצפייה בקלטת בעת החקירה, שייך לעורר 1. לגבי משפחת אבו-זקיקה, הרי מי שמנהל את התחנה הם העורר 2 ואחד בשם ממדוח. פריד מציין כי הוא בן דודתם וכי הוא כל הזמן אצלם ותפקידו הוא לבדוק את טיב הסמים. לעניין עדות זו טען, בא-כוח העוררים, כי עדות זו הינה בגדר עדות מפי השמועה , אכן כך הדבר, אך מאידך גיסא יש בעדות זו משום חיזוק למסכת העדויות האחרת (ראה בש"פ 8120/95 אריה קהלני נ' מדינת ישראל , תק-על 96(1), 296).
לאחר בחינת חומר הראיות שבתיק, נראה לי כי קיימות ראיות לכאורה, אשר מהוות פוטנציאל ראייתי להרשעה בעתיד (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ(2), 135 בעמ' 146). מעשיהם של העוררים הם חמורים מאוד, העוררים מנהלים תחנות לסחר והספקת סמים בכמויות גדולות ובהיקף ניכר ועל כן מעשיהם מעידים בבירור על ביצוע עבירות סמים חמורות. לעניין זה קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו -1996, כך שהעובדות שבפני אכן מקימות את חזקת המסוכנות האמורה בחוק.
סוף דבר: החלטותיו של בית המשפט המחוזי מנומקות ומבוססות היטב ולא מצאתי מקום להתערב בהן.
סוף דבר: העררים נדחים.
ניתנה היום, ל' בתשרי תשס"ד
(26.10.2003).
ש ו פ ט