פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8915/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העורר:
שלמה גז
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.10.2010 בעמ"ת 42900-10-10,
שניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל ברנט
תאריך הישיבה:
ה' בטבת התשע"א
(12.12.2010)
בשם העורר:
אין ייצוג
בשם המשיבה:
אין התייצבות
החלטה
1.
מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, לפיה אושרה החלטת בית המשפט השלום בכפר-סבא (מ"ת 27226-09-10, החלטה מיום 26.9.2010 שניתנה על ידי השופטת נ' בכור ), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר טען בפני, כי הוא סובל מבעיות נפשיות ומכור לסמים למעלה משלושים שנה. עוד ציין העורר כי כל חפצו הוא להשתלב בתכנית גמילה.
2.
מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי כתב האישום בתיק העיקרי מייחס לעורר ביצוע ארבע עבירות של התפרצות למקום מגורים, שלוש עבירות גניבה, ועבירות של קבלת דבר במרמה והיזק בזדון. ההתפרצויות למקום מגורים התרחשו במהלך ערב ראש השנה, כאשר העורר גנב מתוך דירות שונות כסף, תכשיטים וכרטיס אשראי באמצעותו משך כסף מזומן.
פניו של העורר אינן חדשות לבית המשפט. העורר צבר עד כה 17 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ומרמה. בעבר ריצה עונשי מאסר לתקופות ממושכות ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה היה ויורשע.
במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, עמדת הסניגור הייתה כי יש לשחרר את העורר למוסד גמילה. אולם, בית המשפט המחוזי הסתמך על הלכות שניתנו על ידי בית המשפט העליון, לפיהן הליך שכזה אינו מתאים לשלב המעצר, וראוי שהעניין ייבחן לגופו בשלב גזר הדין – היה ויורשע העורר.
3.
לא מצאתי שנפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. התרשמתי ממקבץ הבעיות המלוות את העורר. ברם, על פני הדברים הוא מסוכן לציבור ועל כן אין מקום לשחררו. באשר לבקשה להעברה למוסד גמילה, אכן השלב הראוי לבחינת העניין, ככלל, ובפרט במקרה כאן, הינו במועד גזר הדין, במידה והמערער יורשע.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ו' בטבת התשע"א (13.12.2010).
ש ו פ ט