בש"פ 8916/14 דני מרציאנו נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע מיום 28.10.2014 בגדרו נידון המבקש, בין היתר, למאסר בפועל לתקופה בת 8 חודשים. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענת המבקש, לאחר מתן גזר הדין פנה אל בא כוחו, עו"ד סמילה, על מנת שיגיש עבורו ערעור, ואולם בסופו של יום הערעור לא הוגש במועד מאחר שלא עלה בידו לגייס את סכום שכר הטרחה הדרוש. לדבריו, רק לאחר חלוף המועד הבין כי תשלום שכר הטרחה היווה תנאי להגשת הערעור, ומשכך פנה לעמותת "ידיד" על מנת שתסייע לו בהגשת הערעור, וזו הפנתה אותו לסניגוריה הציבורית. ביקשתי את תגובתו של עו"ד סמילה לטענות המבקש. מן התגובה עולה, כי המבקש אכן הביע רצון בהגשת הערעור. עם זאת, לדברי עו"ד סמילה הבהיר הוא למבקש, זמן רב עובר לחלוף המועד, כי אין בכוונתו להגיש את הערעור מבלי שישולם שכר טרחתו. חרף האמור, לא פעל המבקש על מנת לקדם את העניין ואף ציין בפני בא כוחו, כך על פי הנטען, כי ככל שלא יצליח לגייס את שכר הטרחה הדרוש, יתייצב לריצוי העונש.

לאחר ששקלתי בדבר החלטתי, לא בלי היסוס, להיעתר לבקשת הארכה. אכן, טענת המבקש לפיה לא היה מודע לכך שתשלום שכר הטרחה מהווה תנאי להגשת הערעור, אינה עולה בקנה אחד עם תגובתו של עו"ד סמילה. אינני מקל ראש בחוסר התאמה זו. עם זאת, מתגובת עו"ד סמילה משתמע כי המבקש היה מעוניין בהגשת הערעור כבר בסמוך לאחר שניתן גזר הדין. בתגובה אף צוין כי המבקש ביקש מבא כוחו להגיש את הערעור לפני שישולם שכר הטרחה, אך הוא סרב לכך. בנסיבות אלו, אין להוציא מכלל אפשרות שאופן התנהלותו של המבקש, לרבות דבריו לעו"ד סמילה אשר נזכרים לעיל, נבעו ממצוקה כלכלית על רקע חוסר יכולתו לגייס את שכר הטרחה הדרוש, ואינם מבטאים השלמה כנה עם גזר הדין. בכך יש כדי לשקול לטובת מתן הארכה המבוקשת, וזאת גם אם ניתן היה לצפות שהמבקש יפעל באופן נמרץ יותר לשם הגשת הערעור בדרכים חלופיות. לכך מצטרפת העובדה שמשך האיחור - שבועיים ימים - אינו ארוך מאד (אף שאינו זניח), וכן כי עסקינן בערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור) בהליך פלילי.

התוצאה היא כי בקשת הארכה מתקבלת. המזכירות תפתח הליך מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור, את הבקשה לעיכוב ביצוע, את החלטת כב' השופט י' עמית מיום 28.12.2014 וכן את החלטתי זו. בשים לב לאמור בהודעת הערעור, מורה אני על מינויו של סניגור מהסניגוריה הציבורית לשם ייצוג המבקש בהליך הערעור. הסניגוריה הציבורית מתבקשת לבצע את המינוי בהקדם האפשרי (לאור עיכוב ביצוע עונשו של המבקש). נימוקי הערעור יוגשו תוך 21 ימים מעת המינוי.