בש"פ 8933/05 זיאד אבו עייש נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) לעצור את העורר עד תום משפטו.

2.בכתב אישום שהוגש נגד העורר הוא מואשם בעבירות של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית, ניסיון לסחר בסם, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה. על פי המתואר בכתב האישום נהג העורר במכונית באחד מרחובותיה של באר-שבע. אדם מסוים ניגש למכונית והעורר הושיט את ידו על מנת למסור לאותו אדם סם מסוג הירואין. באותו רגע ניגשו מספר אנשי משטרה לעצור את העורר והאחר. בזמן שאחד מאנשי המשטרה ביקש לפתוח את דלת המכונית, הפיל העורר את הסם לתוך הרכב והחל להימלט בנסיעה, תוך שאיש משטרה נתלה על דלת המכונית יחד עם האדם שאמור היה לקבל את הסם מידי העורר. במהלך הנסיעה נפל אותו אחר ונפגע. בסופו של דבר, הצליחו אנשי המשטרה להשתלט על העורר. נמצא, כי הוא החזיק בסם מסוג הירואין במשקל של כ-1 גרם, שהיה מחולק לחמש מנות, וכן בבקבוק ובו סם מסוכן מסוג מתאדון.

3.בעת הדיון בבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים הודיע הסניגור, כי אינו חולק על קיומם של ראיות לכאורה ועל כך שקיימת עילת מעצר. בית המשפט הורה, כי יוגש תסקיר. בתסקיר שהגיש שירות המבחן נאמר, בין היתר, כי קיים סיכון גבוה להישנות המעשים שנעשו לכאורה על ידי העורר וכן נשללה חלופת המעצר שהוצעה, לפיה יחזור העורר לביתו או לבית אביו וישהה שם בפיקוח בני המשפחה. הסניגורית המלומדת שהופיעה היום לפניי טענה, כי בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר לפני שבחן אפשרות נוספת והיא שהעורר יעבור תהליך גמילה מסמים כחלק מחלופת המעצר. נראה לי, כי בנסיבות העניין וכאשר עניין הגמילה עלה רק לאחר האירועים נשוא כתב האישום, הרי לא הייתה עילה לשקול חלופה של גמילה או טיפול.

4.טענה נוספת שהועלתה נוגעת למועד השמיעה בבית המשפט המחוזי. כתב האישום הוגש ביום 22.3.05. ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 4.12.05. משמע, יחלפו חודשים לא מעטים עד לתחילת שמיעתו של המשפט. נראה לכאורה, שאכן מדובר בתקופה ארוכה במיוחד מעת הגשת כתב האישום ועד לשמיעה. דא עקא, ההסברים שניתנו על ידי באת-כוח המשיבה שכנעוני כי חרף ההמתנה הארוכה, אין מקום לשקול לעת הזו חלופת מעצר. נתברר, כי ישיבת הקראה ראשונה נתקיימה ביום 13.4.05. כנראה שבאותה עת טרם הוסדר עניין הייצוג ולכן היה צורך לקבוע ישיבה נוספת. בית המשפט המחוזי אכן קיים שלוש ישיבות נוספות. במהלך הדברים אף הוצע תאריך לשמיעת ההוכחות בחודש יולי 2005, אלא שהדבר לא נסתייע מסיבות שאינן נוגעות לבית המשפט או לתביעה. במצב הדברים האמור, הרי חרף חלוף הזמן עד לשמיעת ההוכחות איני רואה מקום כאמור לשקול חלופת מעצר לעת הזו.

הערר נדחה.