בש"פ 8933/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי מונחת בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

ובהתאם לסעיף 10יג ל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 , להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים מיום 12.12.2010 או עד מתן פסק הדין בעניינו בת"פ 23340-03-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

2.

ביום 14.3.2010 הוגש נגד המשיב ונגד שניים נוספים (להלן: "נאשם 2 ונאשם 3") כתב אישום. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.3.2010 הלך המתלונן לכיוון ביתו. בעודו הולך ברחוב, ובהתקרבו לבית בו מתגוררים המשיב ונאשם 2, שהינם אחים, ניגש המשיב אל המתלונן והטיח בפניו אבן. בהמשך למעשה האמור ניגש נאשם 2 אל המתלונן כשהוא אוחז במקל עץ והכה את המתלונן ברגלו הימנית. נאשם 3 ניגש אל המתלונן ודחף אותו בחוזקה לרצפה. עוד עולה מכתב האישום כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו עת ששהה במעצר בית מלא בבית אמו. נוכח האמור, הואשם המשיב בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 בצירוף סעיף 335(א) ו-(ב) ובצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן 'חוק העונשין') וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

עם הגשת כתב האישום ביום 14.3.2010, הוגשה בקשה למעצרם של המשיב ושל הנאשמים הנוספים עד לסיום ההליכים. נטען בבקשה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב ולנאשמים, כי שחרורם ממעצר יסכן את בטחונו של המתלונן ושל הציבור בכללותו וכן שקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם יוביל לשיבוש הליכי משפט. בדיון מיום 14.3.2010 הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן לנוער לערוך תסקיר בעניינו של המשיב, בהיותו קטין – יליד 1993. עת המשיב שוהה במעצר, הורה בית המשפט המחוזי למבקשת לערוך השלמת חקירה. זאת, בעקבות צילומים שהגיש סנגורו של המשיב, התומכים לכאורה בטענת האליבי של האחרון ושל נאשם 2. בדיון מיום 30.3.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי על אף בעייתיות מסוימת בחומר הראיות, די בראיות לכאורה הקיימות בתיק לביסוס עילת מעצר. ביום 26.4.2010 התקבל התסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנער בסיכון גבוה, אשר חלופת המעצר הרלוונטית לגביו היא חלופה טיפולית בחסות שירות הנוער במסגרת חוץ ביתית. עוד התרשם שירות המבחן כי חלופה במעצר בית אינה ראויה. נוכח התנגדותו של המשיב לחלופה הטיפולית, המליץ שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר אחרת. בתסקיר משלים שנערך למשיב נדחתה אף חלופת המעצר בבית דודתו של המשיב. חלופה נוספת שהוצעה, לפיה ישהה המשיב תחת פיקוח במרכז הנופש בערערה, נדחתה נוכח היעדר היכולת לבצע פיקוח אלקטרוני במקום. ביום 31.5.2010 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהוא מציין כי ככל שתימצא חלופה מוסדית בהתאם להמלצת שירות המבחן, ניתן יהיה לבוחנה. בדיונים שנתקיימו בבית המשפט במהלך חודש אוגוסט נדחתה חלופה נוספת שהוצעה על ידי המשיב, בהיותה לא ראויה.

משלא נסתיימו ההליכים בחלוף שישה חודשים, הורה בית משפט זה ביום 14.9.2010 (בש"פ 6402/10, מפי השופט ע' פוגלמן) על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים, בהסכמת הצדדים. לאחר הארכה זו טרם נסתיימו ההליכים וביום 29.10.10 הוארך בשנית מעצרו של המשיב ב-45 ימים (בש"פ 7913/10 מפי השופט י' דנציגר). גם הארכה זו ניתנה בהסכמת הצדדים.

3.

המבקשת מנמקת את בקשתה על בסיס המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב למתלונן ולציבור בכללותו. טענה זו מתחזקת נוכח העובדה שהמעשים המיוחסים למשיב נעשו שעה שהלה היה נתון במעצר בית בגין הליך אחר וכן בהינתן כי האירוע מושא הליך זה התרחש כשבוע בלבד לאחר שחרורו של המשיב למעצר בית. עוד נטען כי אף שירות המבחן קבע שכל החלופות שהוצעו על ידי המשיב אינן מתאימות וכי האחרון מתנגד לחלופת מעצר במסגרת חוץ-ביתית. הסנגור מתנגד לבקשה. צוין בפניי כי הסתיימה פרשת התביעה ולכן אין חשש לשיבוש הליכים. עוד נטען על ידי הסנגוריה כי בשל השביתה לא נקבע דיון המשך הוכחות בתיק העיקרי.

4.

בבקשה להארכת מעצר המוגשת לבית משפט זה על רקע אי סיום שמיעת הראיות, מתפקידו של השופט היושב לדין להציב נגד עיניו שני שיקולים מרכזיים: האחד, קצב שמיעת המשפט. השני, מסוכנותו לכאורה של המשיב. כאן, מעשיו לכאורה של המשיב מלמדים על מסוכנותו. מדובר בנטילת חלק במעשה אלימות קשה. קיימות ראיות לכאורה לביסוס האשמה. האירוע הנדון בוצע לכאורה על ידי המשיב כשבוע ימים בלבד לאחר שחרורו בתנאי מגביל של מעצר בית. נתון זה מחליש את מידת האמון שניתן להעניק למשיב כי יקפיד לשמור על תנאי שחרורו. שירות המבחן התייחס לאפשרות הפניית המשיב למסגרת חוץ ביתית, אך המשיב התנגד כאמור לכך. עניינו של המשיב בכל הקשור להמשך מעצרו נבחן שוב ושוב על ידי ערכאת קמא, אולם לא נמצאה חלופה ראויה. באשר לקצב הימשכות המשפט, המצב מורכב הוא: מחד גיסא, הסתיימה פרשת התביעה. המשיב ונאשם אחר העידו ואף העידו 5 עדי הגנה. על פי הנטען, יש מספר עדי הגנה נוספים שטרם העידו. עולה מכך שמשפטו של המשיב מתקדם. מאידך גיסא, נטען שלא נקבעו מועדים אחרים חדשים להמשך שמיעת הראיות גם בעטיה של שביתת הפרקליטות. זוהי הבקשה השלישית להארכת מעצרו של המשיב, כאשר האחרון מצוי במעצר מזה תשעה חודשים. בהינתן כל אלה, יש להיעתר לבקשה, אך להגביר את הפיקוח על מעצרו של המשיב – גם משום שמדובר בקטין. בל נשכח כי המחוקק קיצר את התקופה בגדרה יש לסיים משפט המתנהל נגד נאשם השוהה במעצר וכן קוצרה תקופת המעצר המרבית שבית המשפט העליון מוסמך להורות עליה במסגרת בקשה כגון דא. דעתי היא שהאיזון הנדרש במקרה זה הינו הארכת מעצרו של המשיב ב-30 יום נוספים. ניתן לצפות שבמהלך תקופה זו ייקבעו מועדים נוספים לשמיעת המשפט.

5.

אשר על כן, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-30 יום החל מיום 12.12.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 23340-03-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.