בש"פ 8936/99 ציון גזי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 13 ו19-א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג1973-. על פי האמור בכתב האישום, ביום 3.11.99, לאחר ששוחח בטלפון עם איש משטרה וקבע להיפגש עמו, נפגשו השניים ב"מרכז זיו" בחיפה, ושוחחו על ביצוע עסקה בסם מסוכן מסוג חשיש. זמן קצר לאחר השיחה, במדרגות בניין מגוריו של העורר, מסר העורר לאיש המשטרה שתי חתיכות חומר החשוד כסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 36.36 גרם, ובתמורה שילם לו איש המשטרה שמונה מאות ש"ח.

בסמוך להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט השלום בחיפה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בדיון בפני בית המשפט ביקשה באת-כוח העורר לדחות את ההחלטה על-מנת לאפשר לה לעיין בכל חומר החקירה, וכן, לשחרר את העורר עד יום הדיון בבקשה גופה. בקשת השחרור נתמכה בטענה כי העורר נתון במעצר בלתי חוקי, משום שבבוקרו של יום הגשת כתב האישום שוחרר העורר ממעצרו, והוא נעצר בשנית לאחר הגשת כתב האישום, מבלי שהוגש ערר על שחרורו מהמעצר. בית המשפט נעתר לבקשת הדחייה, אך הורה כי העורר יישאר עצור עד למועד הדיון. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על ההחלטה להשאיר את העורר במעצר נדחה, וביום 1.12.99 הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נדחה גם הוא, ומכאן הערר שלפניי.

בדיון שבפניי, מיקדה באת-כוח העורר את עיקר טענותיה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של העורר. לטענתה, האזנה לשיחות הטלפון של העורר לא העלתה קשר בין העורר לבין עסקאות סמים. כמו כן, המפגש בין העורר לאיש המשטרה, המתואר בכתב האישום, לא הוקלט, העברת השקית לא צולמה, ואף לא נמצאו טביעות אצבעות של העורר על השקית שהכילה סמים. עוד טוענת באת-כוח העורר, כי כמות הסם אשר נתפסה הינה כמות קטנה, שאינה מעידה על מסוכנות, ואין בה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

מנגד טענה באת-כוח המשיבה, כי קיימות ראיות המצדיקות את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. ראשית, שיחות הטלפון של העורר מגלות קשר בין העורר לבין עסקאות סמים: כך, למשל, באחת משיחות הטלפון נשמע אדם האומר לעורר כי הוא "מחפש לקנות". שנית, ארוע מכירת הסם לאיש המשטרה תועד בתצפיות - וצולם. המפגש עצמו אמנם לא הוקלט, אך זאת בשל הסיכון הנשקף לשוטר המגיע למפגש מסוג זה כשהוא מצויד באמצעי הקלטה. סוכן המשטרה מסר לאחר המפגש עם העורר הודעה מפורטת, המהווה, כשלעצמה, ראיה לכאורה למכירת הסם. כמו כן, העורר נעצר בסמוך למפגש, ועל גופו נתפסו בעת מעצרו שטרות הכסף המסומנים שמסר לו השוטר בתמורה לסם, כשלטענתו הכסף אינו שייך לו. העורר, מצדו, סירב לענות לשאלות החוקרים באומרו כי ידבר רק כשתבוא הסניגורית שלו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

ההחלטה לצוות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, מבוססת היטב ולא ראיתי להתערב בה. נגד העורר קיימות ראיות לכאורה, ואף מתקיימות עילות מעצר המצדיקות את מעצרו עד לתום ההליכים. צדקו הערכאות שדנו במעצר משקבעו כי בנסיבות העניין, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

העבירה המיוחסת לעורר היא מבין העבירות המקימות חזקת מסוכנות, אשר לא נסתרה בענייננו: אמנם, כמות הסם שנתפסה היא קטנה יחסית, אך מהשיחה שנערכה בין איש המשטרה לעורר עולה, לכאורה, כי זוהי כמות לדוגמא, אשר אם תישא חן בעיני הקונה תוביל לעסקה שבה יימכרו עשרה קילוגרמים של הסם המסוכן. עוד יצויין, כי בנסיבות העניין אין מדובר באדם שזו לו ההסתבכות הראשונה בעסקי הסמים, כי אם באדם בעל הרשעות קודמות, ובכלל זה הרשעות בעבירות החזקה וסחר בסם מסוכן. כמו כן, תלויים ועומדים נגד העורר שני מאסרים על תנאי לתקופה כוללת של 40 חודשים, שיופעלו אם יורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עובדה אחרונה זו אף מעלה חשש להימלטות מהדין, אשר גם בה יש כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בנסיבות אלה, אף אין מקום לחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.