בש"פ 8940/01 ליאוניד מוקובוז נ. מדינת ישראל

הערר שבפני הוא על סירובו של בית המשפט המחוזי בנצרת להחזיר פיקדון שהופקד בשעתו לשחרור הנאשם לידיו של בא-כוחו. ועוד נטען כי בית המשפט הורה שלא כדין לקזז מתוך סכום הפיקדון קנס שהושת על הנאשם.

על פני הדברים נראה, כי הפיקדון אשר הופקד בשעתו לא נועד להבטיח את ביצועו של העונש, ואם כך המצב, לא נכון היה לקזז כנגדו את הקנס. אולם לא אוכל להכריע בבקשה שבפני לגופה מטעם אחר, והוא שלא נהיר לי כלל אם הגשתו של הערר הנוכחי היא על דעת הנאשם, הואיל ומפיה של באת-כוח המשיבה למדתי, שבערעור יוצג הנאשם על ידי סנגור אחר. במצב זה נראה לי כי בטרם תתקבל החלטה בסוגיית הפיקדון, נכון היה לפנות לנאשם עצמו ולבקש את הסכמתו לבקשה, ולחלופין, צריך היה לצרפו כמשיב בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא ובערר. לא כך נהג בא-כוח העורר, ובנסיבות אלו אין מנוס מדחיית הערר, ולבא-כוח העורר שמורה הזכות לחדש את בקשתו אם יתקן את הליקויים עליהם הצבעתי, ולחלופין יצרף את הנחיותיו-בכתב של הנאשם כיצד לנהוג בפיקדון ולמי להשיבו.