בש"פ 8941/12 יצחק חזות נ. שר הבטחון

1.

מונחת בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.

ברקע – הגשת כתב אישום נגד העותר בגין עבירה של התקהלות אסורה והפרעה לשוטר. בכתב האישום נטען כי העותר ונאשמים נוספים התקהלו על המדרכה הצמודה לביתו של עובד המנהל האזרחי באיו"ש, והתנהגו באופן "שנתן לאנשים בסביבה יסוד סביר לחשוש כי יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התנהגותם יעוררו אנשים אחרים להפר את השלום", וסירבו לעזוב את המקום. שר הביטחון הוציא תעודת חיסיון, והיא הנושא של העתירה שלפניי.

המסגרת קובעת את היקף ההחלטה. הסוגיה העומדת להכרעה היא אך ורק האם יש בסיס להסיר את החיסיון. הסנגור הדגיש, והדין עימו, כי יש לשקול את הבקשה על רקע קווי הגנה אפשריים שבכוונתו לטעון, והאם אי-גילוי החומר עלול למנוע מהנאשם להתגונן בפני כתב האישום. לא הייתה התייחסות בדברי הסנגור, לכאן או לכאן, לשאלה האם מרשו היה נוכח במקום. הוא הדגיש כי החומר עשוי לסייע לו לבסס טענת הגנה מן הצדק גם בשל אכיפה בררנית. בא כוח המדינה הדגיש כי החומר החסוי עונה על צורך בטחוני, אין לו נפקות להגנת הנאשם ואי-גילויו לא יפגע ביכולת הנאשם להתגונן.

2.

בבש"פ 6642/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(2.12.2011) נקבעו על ידי בית משפט זה שלושה מבחנים, כאשר הראשון הוא האם מדובר בחומר שבשל טבעו מחויב גילוי לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. לאמור, חומר חסוי מהסוג הנידון מהווה משוכה בפני הנאשם לקבל חומר חקירה, בשל ההיבט הביטחוני שביסוד החיסיון. אולם אף סעיף 74 לחוק איננו מחייב את התביעה להגיש כל חומר שיחפוץ בו הסנגור בתיק נדון, אלא רק אם החומר מסווג משפטית כחומר חקירה, דהיינו: שהוא רלבנטי להגנת הנאשם מנקודת מבטו. היה והחומר יהיה רלבנטי, או-אז יש לעבור למבחן השני: האם יש טעם בטחוני המצדיק את הטלת החיסיון. היה והתשובה היא חיובית, יש לעבור למבחן השלישי, והוא: מלאכת האיזון בין זכות הכלל לשמירה על בטחונו לבין זכות הפרט לנהל משפט הוגן.

בענייננו, עיינתי בחומר. התקיים דיון במעמד שני הצדדים, ועוד שמעתי את נציג המדינה וגורמים שונים במעמד צד אחד. עולה כי החומר איננו חומר רלבנטי לנאשם, גם ביחס לקווי ההגנה שהועלו על ידו, ולכן איננו מסווג כחומר חקירה שיש לגלותו לפי סעיף 74 לחוק. די בכך כדי להורות על דחיית העתירה. אינני מתעלם מכך שהתביעה הוציאה תעודת חיסיון. אבל זהירותה בנקיטת פעולה כזו איננה מחייבת את המסקנה שהחומר כשלעצמו הוא רלבנטי.

3.

העתירה נדחית.