בש"פ 8947-23 בש"פ 8947-23

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט נ' סילמן) במ"ת 4491-02-23 מיום 18.12.2023, במסגרתה דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר של העוררים – בקשה שהוגשה לאחר שבית משפט זה קבע כי לאחר עדות המתלונן בתיק יוכלו העוררים להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם.

2.לעוררים יוחסו בכתב האישום עבירות של חטיפה לשם סחיטה לפי סעיפים 372 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה באיומים לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק העונשין; סחיטה בכוח לפי סעיפים 427(א) סיפא ו-29 לחוק העונשין; כליאת שווא לפי סעיפים 377 רישא ו-29 לחוק העונשין; וכן תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380, 382(א) ו-29 לחוק העונשין. לעורר 2 יוחסה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. העוררים נעצרו עד תום ההליכים בהסכמתם, תוך שמירה על זכויותיהם.

3.בערר הנוכחי, העלו העוררים טענות משני סוגים. ראשית הם טענו לכרסום בעוצמת הראיות המיוחסות להם, וזאת לאור עדותו של המתלונן בבית המשפט; ושנית הם טענו לעניין חלופת מעצר אפשרית.

4.בהתייחס לסוג הטענות הראשון, אני סבורה כי אין מקום לקבלן. זאת מאחר שהבקשה לעיון חוזר לא התבססה עליהן ובית משפט קמא לא קיבל לכן החלטה מנומקת בהקשר זה. מובן כי העוררים יכולים, אם ימצאו לנכון, לשוב ולפנות לבית משפט קמא בטענות מסוג זה אשר יידונו ככל שיוגשו. במאמר מוסגר יצוין כי בא כוח המשיבה התייחס לנושא זה וציין כי אמרותיו של המתלונן במשטרה הוגשו כחלק מחומר הראיות מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

5.בהתייחס לעילת המעצר והאפשרות להסתפק בחלופת מעצר – בית משפט קמא אכן פעל כפי שהורה לו בית משפט זה; ולאחר סיום עדות המתלונן בהליך העיקרי ולאחר שהוגשה בקשה לעיון חוזר – הפנה בית משפט קמא את העוררים פעם נוספת לקבלת תסקיר שירות המבחן. תסקירי שירות המבחן בעניינם של שני העוררים הם תסקירים שליליים. ביחס לשני העוררים קבע שירות המבחן כי רמת הסיכון נותרה גבוהה. ההתנהגות האלימה וחומרתה צפויים להיות גבוהים גם כן, וזאת לאור קיומם של דפוסים אלימים והעדר רתיעה ממעצר או מסנקציות עונשיות (העורר 1); וכי ישנו סיכון גבוה שנותר על כנו לרבות סיכון להפרת תנאים (העורר 2).

כאשר אלה הם פני הדברים, וכאשר לעוררים מיוחסות עבירות חמורות מאוד, לא ניתן לקבוע כי בית משפטי קמא טעה כשהסתמך על המלצותיו של שירות המבחן. כידוע, שירות המבחן הוא גוף מקצועי אשר לו יש כלים כדי לבחון את הנושאים הקשורים בסיכון אפשרי בשחרורם של נאשמים. אכן, בית המשפט הוא הפוסק האחרון, אולם הוא רשאי להסתמך על חוות דעתו של שירות המבחן אם אין נימוקים טובים לקבוע אחרת.

6.באי כוח העוררים התייחסו גם לשאלת חלוף הזמן והתארכות ההליכים. אכן, לחלוף הזמן עשוי להיות משקל בשינוי נקודת האיזון ובחינת אפשרות של שחרור לחלופה גם כאשר מלכתחילה הייתה הצדקה למעצר. אולם, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין די בחלוף הזמן בנקודת הזמן הנוכחית כדי להצדיק מסקנה בדבר שחרור של העוררים בתנאים או אף מעצרם בתנאים של פיקוח אלקטרוני. מובן כי אם ההליכים יתמשכו לפרק זמן ממושך בעתיד – יהיה מקום לבחון פעם נוספת את אפשרויות השחרור.

7.סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.