בש"פ 8949/10 אילייב אלבין נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב במ"ת 107-10-10, לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כתב האישום, אשר הוגש נגד העורר ואחר, מייחס לעורר ביצוע שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה ובהחזקת סכין) וכן אישום נוסף בגין נהיגה בלא רישיון נהיגה ובלא פוליסת ביטוח.

הסנגור בטיעוניו לא חלק על מסקנת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אלא מיקד את טענותיו בשתיים: האחת, בית המשפט המחוזי שלל את שחרור העורר בחלופת מעצר, מבלי להתייחס אליה בהחלטתו. האחרת, התביעה טענה בדיון כי נגד העורר תלויים ועומדים 20 תיקי מב"ד, כאשר בפועל כל התיקים הללו נסגרו. העניין מקבל משנה חשיבות, אליבא דסנגור, הואיל ובית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו: "המשיב מעורב בפלילים מאז היותו בן 14 שנים, כאשר רף פעילותו עולה משנה לשנה ועד הלום".

2.

על פני הדברים, יש היגיון בנימוקי החלטת בית משפט קמא. העבירות חמורות, מצביעות על מסוכנות ולעורר הרשעות קודמות – חרף גילו הצעיר. עם זאת, נראה כי יש קשר בין שתי טענותיו של הסנגור. מבלי להביע עמדה, נדמה כי בנסיבות העניין מוטב שבית המשפט המחוזי יתייחס לחלופה שהוצעה באופן קונקרטי וכן יבחן את עברו הפלילי של העורר בלא התייחסות לתיקי מב"ד. זאת, לאור טענת הסנגור, שלא נסתרה בדיון, בדבר סגירת תיקי מב"ד. כוחם המצטבר של שני הטיעונים של הסנגור אינו מצדיק כי בית משפט זה יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אולם, הם מבססים את הצורך בכך שהעניין יישקל מחדש, תוך התייחסות לאמור לעיל.

3.

על כן, הערר מתקבל באופן הבא: על בית המשפט המחוזי לנהל דיון נוסף בהקדם האפשרי, על פי המתווה האמור לעיל. שוב, יובהר, אין בהחלטה זו כל הבעת עמדה לגופה של בקשה.